קיב.
מפתח החלוק – מותרת לקשור אע"ג דאית ליה תרי דשי.
חוטי סבכה – מותרת לקשור אע"ג דרויחא.
חוטי פסקיא - מותרת לקושרן אע"ג דמצי מחתא לה דרך רגלה.

רצועות מנעל;
דאושכפי – חייב חטאת. קשר דרבנן – פטור אבל אסור. דבני מחוזא – מותר לכתחילה.

רצועות סנדל;
דטייעי דקטרי אושכפי – חטאת. חומרתא דקטרי אינשי – אסור. נפקי ביה תרי – מותר.

נפסקה רצועת הסנדל;
פנימית – אינה מוקצה. ויכול לכרוך עליה גמי הראוי למאכל בהמה ולילך בו.
חיצונה – לת"ק אינה מוקצה (דיכול להופכה לרגל השניה),
לר' יהודה הוי מוקצה (ואסור לטלטלה בחצר).
רב פסק כר"י, ורבה בב"ח (ורב יוסף) אליביה דריו"ח פסק כר"י ורבין אליביה דריו"ח כת"ק.
וכן הורה רב יוסף למעשה כרבי יהודה להחמיר.
נפסקה בכרמלית – אף למאי דקי"ל כר"י, כורך עליה גמי משום פסידא דסנדל.

סנדל שנפסקו שתי אזניו או שתי תרסיותיו או ניטלה כל סולייתו – טהור.
א' מאזניו או תרסייתו הפנימית או רוב הסולייה – טהור.
תרסייתו החיצונה – לת"ק טמא, לרבי יהודה טהור.

חליצה – ברגל ימין. חלצה בנעל של שמאל שלימה בימין – כשירה.
בנעל שאינה ראויה במקומה (לרבנן נפסקה בשתי תרסיות, לר"י סגי חיצונה במקומה) - פסולה.

קיב:
סנדל טמא מדרס שנפסקה אזנו (כלומר תרסייתו) הפנימית – טמא מדרס.
ואף קודם שתיקנה. (רש"י והסכמת תוס').
נפסקה החיצונית – לרבנן טמא לרבי יהודה טהור.
נפסקה אחת לרבנן ותיקנה ונפסקה שניה – טמא מגע מדרס. (ומדרס פקע משום פנים חדשות).
(לרבי יהודה לא משכח"ל, דאם הראשונה חיצונה מיד טהור,
ואם הראשונה הפנימית, כשנפסקת החיצונה טהור גם לולא שנפסקה כבר ראשונה).
סנדל שיש לו ארבע תרסיותים ונפסקה אחת – טמא. (ומסתבר דגם אחת מכל צד).
נפסקה שניה באותו צד – לרבנן טמא, (דיכול להפוך שיהיו פנימיות ולתקן).
לר"י בצד החיצוני טהור. ואם כבר תיקן הראשונה כשנפסקה שניה, טמא מגע מדרס.

כלי עץ של בעלי בתים שניקב – נטהר כמוציא רימון אחד בינוני.
ניקב כמוציא זית וסתם וחזר וניקב וכו' עד שהשלימו למוציא רימון – טהור.

אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. אם ראשונים בני אנשים, אנו חמורים פשוטים.

נודות יין ושמן – מותר לקשור אע"ג דיש לו שתי אונין.
בגד שע"ג קדירת בשר – מותר לקשור אע"ג דאית לקדירה פתח יציאה בלא התרת הבגד.
קשירה לפני בהמה – מתיר ראב"י אע"ג דיש שני חבלים (ולל"ב ברש"י שני קשרים).
והלכה כראב"י (וייתכן שרבנן לא פליגי עליה כלל).