המדע שבתורה, הרב יהודה לוי, עמ' 19-20:

בגמרא מסכת שבת ריש פרק הצד (דף קו ע"ב): "הצד חגבין בשעת הטל - פטור, בשעת השרב - חייב".

ופירש שם רש"י: "חגבים בשעת הטל: עיניהם מתעוורות, והרי הן ניצודין ועומדין". ולא ברור מה בכוחו של הטל, שהוא בעצם מים טהורים, בכדי לסמא, ולא שמענו על תופעה דומה אצל חיות אחרות.

אך ידוע היום שעיניהם של שרצים רבים, ביניהם החגב, הן "מרוכבות" ופניהם מכוסות בעדשות רבות. עין כזאת שונה מזו של הבריות האחרות בהן כל עין מכילה עדשה אחת פשוטה. אם פני העין ה"מרוכבת" ייעשו חלקות אזי העדשות לא יתפקדו כראוי והחגב לא יוכל לראות.

הטל נוצר על ידי כך שאויר הרווי בלחות בא במגע עם גופים הקרים ממנו, או שהוא עצמו מתקרר ואז לחות זו מתעבה לטיפות טל על פני האדמה, צמחים וכדומה. מכיון שטמפרטורת הגוף של חרקים היא כמו זו של סביבתו, סביר להניח שטל גם יכול להתעבות על עיני החגב (שדרך אגב יש לו חמש עיניים). לחגב אין עפעפיים וכך אין לו דרך לנגב את עיניו ולא נותר לו אלא לחכות עד שהטל יתייבש. ידיעת חוקי האופטיקה המודרנית התחילה להתגבש רק בתחילת המאה ה-16 ואילו רש"י בפירוש הגמרא, בחכמתו או בקבלתו הנאמנה, מציין את תופעת עיוורון החגבים כ-400 שנה לפני זה!