[1]
משנה - החורש...

מנחת חינוך (מוסך השבת חרישה ו):
ולכאורה במדבר היאך היה חרישה וזריעה הא עפר מדבר אינו מצמיח, עיין תוס' חולין פח: כתבו דבזמן שהיו ישראל במדבר היו זורעים ומצמיח, אך יותר נראה דודאי לא היו חורשים אז לצורך סממנים כי היה מוכן בידם, אך הפירוש מלאכה שהיתה במשכן, אותם דברים שהיו נצרכים במשכן, כגון לסממנים היו צריכים לחרוש ולזרוע, זה הוי במשכן וכן כתב פנ"י.


[2]
משנה - החורש...

תיו"ט:
אע"ג דלפום סדרא דנקט עד השתא ה"ל להקדים לשנות הכותב דהוא נשנה סמוך לבונה באבותמלאכות מ"מ הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממא דומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר גומא או מחסר דבר ועוד דדמיין בשיעורין דבונה וחורש שניהם בכל שהו כך נ"ל.


[3]
כולה רבי יוסי...
ובגליון הגרי"ב הביא מרש"י חולין קד: שביאר שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו.

חכמת מנוח:
הא דלא קתני ברישא א"ר יוסי היינו כדי לסתום להורות דהלכה כוותיה.


[4]
א''ר יוסי בר' חנינא מ''ט דר' יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון ...

ריטב"א: ... לישנא דמתני' נקט דמרגלא בפומיה דהא ר' יוסי בלאו ה"נ מחייב ואפילו בסרט א' על ב' נסרים.


[5]
רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מ''ם יו''ד מ''ם מים מכאן רמז לניסוך מים מן התור'...

האות י' של ונסכיהם אינה יתרה כיון שבלעדיה לא היה משמע נסכים לשון רבים (מספר התודעה-סוכות).


[6]
אלפין עיינין...
רש"י: יש שכותבין כן מפני שדומין בקריאתן:

ריטב"א: ואינו מחוור, דהא פשיטא, ואין האיסור בזה משום כתיבה תמה אלא שמשנה הדבר לגמרי וכותב אות שאין לו לכתוב... ולפיכך פירשו דלענין צורת כתיבתם קתני, כי השני קרן העליונים של האלף דומה לעין הפוכה כשמרחיק מהם הקו התחתון שאינו מדובק בידו...


[7]
או שכתב את האזכרות בזהב

מלא הרועים: עב"י סי' ל"ב דה"ה כל האותיות שכתבן בזהב פסול אלא דהכא מיירי שכ' למטה בדיו והעביר הזהב על הדיו דבשאר אותיות יש תקנה לגרור הזהב מלמעלה וישאר הדיו משא"כ באזכרות אסור לגרור דנראה כמוחק השם.



(***מקצת מתוך הערות שכתבתי בשולי גליוני בעבר***)