צז.
ויחר אף ה' בם – לר"ע (ועוד תנא) נצטרע אהרן, לריב"ב רק ננזף.
החושד בכשרים – לוקה בגופו. כמשה שחשד בבני ישראל שלא יאמינו ולקה בצרעת בידו.
מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות. (הצרעת בוטלה ביתר מהירות משהופיעה).
ויבלע מטה אהרן את מטותם, נס בתוך נס. כלומר שבלען אחרי שחזרו להיות מטות.

הזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר – תנן לעיל דר"ע מחייב וחכמים פוטרים.
רבה מספקא ליה אי פליגי בלמטה מעשרה בדין קלוטה או בלמעלה בדין אי ילפינן זורק ממושיט.
(כלול בדבריו הבנה שחולקים רק בא' מהם ושיותר יש לחייב בלמטה).
לרב המנונא פליגי בלמטה אבל למעלה פטור לכו"ע. וכעי"ז (מג') לרב חלקיה ב"ט ותניא כוותיה.
לר' אלעזר פליגי בתרווייהו.

ונמצא;
הזורק למטה מי' – לרב המנונא וסייעתו ולר' אלעזר מח' ר"ע וחכמים, ולרבה יתכן שלכו"ע חייב.
הזורק למעלה מי' – לרב המנונא וסייעתו ולר"א מחלוקת, ולרבה יתכן שלכו"ע פטור.
הזורק פחות מג"ט – חייב לכו"ע. (רחב"ט והכי תניא ומסתבר שר"ה מודה אף להצד דפליגי למטה).
מושיט ומעביר – חייב אף למעלה מי' לכו"ע.

הזורק למעלה מי' – דפטור לפחות לחכמים, מ"מ אסור מדרבנן (אף בצמודות) ללא עירוב חצירות.
אם שתי הרשויות שלו – מותר לכתחילה, אם הן באותו הגובה.
כשאינן באותו גובה – לרב אסור (דילמא נפיל ואתי לאתויי) לשמואל מותר.

כל פחות מג' – כלבוד דמי, למסקנה מהלכה למשה מסיני.
בזורק ברשות הרבים למטה מג', י"א שתיתכן גם סברא דא"א לרה"ר שתילקט במלקט ורהיטני.
במשלשל דפנות סוכה, תיתכן סברא שתלוי אם הגדיים בוקעין בו.
למעלה – כגון הרחיק סכך מדפנות, או מקיפים חבלים וכדומה, ע"כ מדין לבוד.

הזורק מרה"ר לרה"ר דרך רה"י שאינה מקורה – פטור.
דרך רה"י מקורה – לרבי חייב (דביתא כמאן דמליא דמי) ולחכמים פטור.
למ"ד כמאן דמליא, אם חייבין על תולדה במקום אב, חייב שתים, על ההכנסה ועל ההוצאה.
רב חנא (וי"ג רב חסדא) קיבל בדעת רבי דחייב שתים, אבל קשיא ממכילתא מפורשת.