הרבה מפרשים התלבטו מה מקומם של המלים 'כיוצא בו' בתחילת המשנה. לענ"ד המשנה כולה הועתקה מהמשנה בשביעית פרק י משנה ח, ושם הדברים אמורים על המלים 'וזה דבר הרוצח' כמו 'וזה דבר השמיטה' - שיש חובה לדבר, ולכן הרוצח צריך להגיד שהוא רוצח כשרוצים לכבדו, כמו שהמלוה צריך לומר שהוא משמט כשמחזירים לו את החוב. אצלנו באמת אין מקום לשתי המלים האלה כי הדין של השמיטה לא מופיע בסמיכות