צב.

אגד כלי – רבא סבר בתחילה לא שמיה אגד כחזקיה, וחזר לסבור שמיה אגד כריו"ח.
אביי סבר בתחילה שמיה אגד כריו"ח וחזר לסבור ל"ש אגד כחזקיה. (ונפ"מ מלאה חרדל כנ"ל).

המוציא פירות לרה"ר ביד למטה מג' – לאביי (לאחר האיפוך) פטור כשגופו בפנים ולרבא חייב.
למעלה מג' – לכו"ע פטור (כדתנן ריש מכילתין. לרש"י משום חסרון הנחה, ולר"י משום האגד).
המוציא פירות לרה"ר בכלי וחלקו בפנים – לאביי חייב לרבא פטור כריו"ח.

המוציא בימינו, בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפיו – חייב.
(הראיה מבני קהת, לפ"א ברש"י רק על כתף, ולפ"ב על כולם).
כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, במרפקו, באזנו, בשערו - פטור.
(מרפקו, מוכיח תוס' שהוא כעין ארכובה שברגל דלא כרש"י.
בפיו, מוכיח תוס' דמוציא אוכל בשעת אכילה, חייב).
בפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, בשפת חלוקו, במנעלו או בסנדלו – פטור.

הזורק למעלה מי' טפחים – פטור.
המעביר על כתפו שהוא למעלה מי"ט – תנן דחייב וכנ"ל.
המעביר בידו למעלה מי"ט – לרבי אלעזר פטור. (לל"ק ראיה מנושאי המזבח ולל"ב מנושאי הארון).

קרשי המשכן י' אמות ואהל פרוש על גביהן.
משה פרש את האהל, וע"כ גובהו י' אמות.
המזבח לסוגיין גובהו י' אמות, ומשפת סובב ולמעלה ג'.
קלעי החצר ט"ו אמות, כלומר ה' אמות מעל המזבח.
גובהן של לויים, לל"ק כמשה, לל"ב יתכן ז' אמות ויתכן ג' אמות כמונו. (לתוס' אנו ג"א עד הכתף).
משא במוטות, שליש מעל המוט ושני שליש תחתיו.
משא המזבח, לל"ק או אם הוו ז"א, נישא כרגיל, אם כמונו, ע"כ נישא לא לפי הכללים ורובו למעלה.
משא הארון, שגובהו י"ט עם הכפורת, נישא כרגיל לכל הדיעות.
(ארון ומזבח נישאין בכתף הלויים ולא על עגלות).
אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור עשיר ובעל קומה.

המוציא משא בשבת על ראשו – פטור, אפילו אם הוא מאנשי הוצל (דבטלה דעתם).
(עי' בתוס' מה הכלל לגבי מקום שלם אימת בטלה דעתם).