צא.
המוציא לזריעה – לר"מ וסתם מתני' חייב אפי' על חטה אחת (וא"צ אפילו כזית).
חישב להוציא כל ביתו בבת אחת – בטלה דעתו וחייב על כל הוצאה בנפרד כשאר אדם.
הצניע זה והוציא אחר – למתניתין פטור, לרשב"א חייב.

עקר והוציא גרוגרת לאכילה ובשעת הנחה התכוון לזריעה – חייב. וכן להיפך.
הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה לגרוגרת והניחה לאכילה – ספק לרבא, ונוטה לחייב.
הוציא גרוגרת לאכילה וצמקה לחצי גרוגרת והניחה לזריעה – ספק לרבא ונוטה לחייב.
הוציא גרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה והניחה – בעיא דלא איפשטא.

שיעור אוכל – להוצאת שבת בגרוגרת כנ"ל, לטומאת אוכלין כביצה.
(לרש"י היינו לטמא, אבל ליטמא בכל שהוא, ולתוס' היינו רק מדרבנן, אבל מה"ת גם ליטמא בכביצה).
זרק בשבת כזית תרומה לבית טמא ונח ליד אוכל המשלימו לכביצה;
לענין טומאה, מצטרף ומיטמא.
לענין שבת, מספקא לרבא אי מיגו דהנחה חשיבא לטומאה חשיבא לחייב בפחות מגרוגרת.
(ואף דרב נחמן פשט, נדחתה פשיטותו ובעיא לא איפשטא).
(בהכנסה ללא זריקה – פטור. בפחות מכזית תרומה וכן כזית חולין וכן לבית טהור- פטור. תוס'.
נח ליד כביצה שלימה – מספקא לתוס' אי כלול בבעיין או פשיטא דפטור).

שתי הלחם ולחם הפנים שיצאו מהעזרה – נפסלין ביוצא והאוכל כזית מהם לוקה.
המוציאן לרה"ר (חוץ לעזרת נשים והחיל) – חייב בגרוגרת.