1."איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה א''ר נחמן בר יצחק {בראשית כד-יז} הגמיאיני נא מעט מים מכדך"

לא מצאתי במשניות לשון גמיאה כלל אלא גְּמִיעָה בלבד ורב נחמן בר יצחק פושט את הספק לפי לשון המקרא!
בלשון ימינו מקובל:

גְּמִיעָה = גְּמִיאָה = לגימה ובליעה של משקה.
אך גְּמִיאָה היא גם - מעבר של מרחק רב במהירות (לא מקובל 'גמיעת מרחק')

כך גם:

גָּמָא - גמע, בלע, עבר מרחק במהירות.
גָּמַע – רק: לגם, שתה משקה (לא מקובל 'גמיעת מרחק')

2."איבעי' להו גראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא {ויקרא כז-יח} ונגרע מערכך."

לא מצאתי בשום מקום 'גראינין' ואולי מחליפי העייני"ן והאלפי"ן היו מקור השראה לשאלת רבא בר עולא – אבל היופי הוא בפירושו למקור המילה 'גרעינין': גריעה, הפחתה. שיעור ההוצאה המחייב באוכלין: כגרוגרת ללא "קליפיהן וגרעיניהן..." – את הגרעינים, גורעים, מפחיתים מהחלק הנאכל ורק החלק הנאכל מצטרף לשיעור.
(ובאמת לא לדקדק ש'גרעין' הוא שם עצם ואין לו שורש ואילו השורש של 'נגרע' קיים והוא ג.ר.ע)

3 "איבעיא להו אוממות או עוממות אמר רב יצחק בר אבדימי {יחזקאל לא-ח} ארזים לא עממוהו בגן אלהים."

כאן כן מצינו 'אוממות', במסכת ברכות נג: " ת''ר גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן..." ומיד בהמשך שם " איבעיא להו אוממות או עוממות ת''ש דאמר רב חסדא בר אבדימי ארזים לא עממוהו בגן אלהים"

אותה שאלה משני חכמים שונים בעלי אותו שם משפחה הוביל אותי מיד לדק"ס ושם מצאתי שיש לגרוס ר' יצחק בר אבדימי.

ובאמת השימוש לגחלים הדועכים לאיטם הוא עוֹמְמוֹת .