אביהוד שורץ בדין "תינוק שנשבה" במדור להעמיק.

וכן את הדיון באשכול "עם הדומה לחמור" של הרב כוכב על מסכת נידה יז. שהתפתח לכיוון "תינוק שנשבה".
כך שם הבאתי:
כשיש שבוי ודאי יש שובה אז חובה לשאול:

1. מי שבה את תינוקותינו?

2. מדוע קוטמים את כל אמירת חז"ל שהיא: "תינוק שנשבה לבין הנכרים"?

3. האם כל חילוני נחשב תינוק שנשבה? כאן במדינת ישראל? מדינת היהודים?

אומר כך: כל יהודי במדינת ישראל שהגיע לגיל בינה - גם אם אבותיו לא שמרו מצוות כלל- הרי יש לו מושג, גם אם קלוש, מהי תורה, מהי שבת וכו' ואם הוא בוחר לתעות אינו יכול להיחשב תינוק שנשבה. ובעצם גם אם הוא בגולה ושמע על יהדות ובחר לתעות - אינו יכול להיחשב תינוק שנשבה.

אמירה על חילוני שהוא תינוק שנשבה היא מריחה - וכמו כל בעיה אם לא מכירים בה אי אפשר לפותרה.

בואו נשאל חילוני כנ"ל האם הוא מרגיש שבוי, אני משוכנע שרוב התשובות יהיו "כן, אני שבוי במדינה דמוקרטית בידי החרדים החומיינים האלה".

אחזור לשאלה החשובה בעיניי: מי השובה? גם כאן תשובתי ברורה - אופי השלטון החילוני במדינת ישראל המנהיג אט אט אבל בהצלחה את השנאת הדת היהודית (איני בטוח שהוא נוהג כך לגבי דתות אחרות) והחרדים במיוחד, בני הישיבות וכו'.
האמצעים לכך רבים ועוטפים את התינוק שעתיד להיחשב אח"כ ע"י הפוסחים על שתי הסעיפים כ"תינוק שנשבה": טלויזיה המקרינה וחושפת כל נפש לכל תרבות וחינוך שליליים האפשריים, ספרי לימוד, הפיכת בנימין זאב הרצל ל"חוזה המדינה" (ואולי בגלל זה כך היא נראית?), חתונה של חילוניים, גם כשרב מסדר את החופה, יאמר עליה ה' ישמור. (אגב אני לא הולך לחתונות קרובי משפחה חילוניים גם בקרבה של גיס) וכל אחד יכול להמשיך בתיאור רחובות הערים וכו'.

להציל את השבויים מידי המדינה נראה לי לצערי קשה ביותר אבל אולי אפשר שכל אחד יציל אחד או שניים ויקרבם.
היו דראו במדינה "אתחלתא דגאולה" ורוממו את החילוניים והדברים ידועים. נראה לי שהיתה זו נבואת שוא.

וברור לי שלא ניתן להחיל הגדרה מכל סוג שהוא באופן גורף על כל חילוני וחילוני ושכל אחד חייב התייחסות פרטית.