אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (בי''ט) בשבת מ''ט דאיכא כינופיא בי''ט נמי איכא כינופיא תענית צבור איכא כינופיא ליתסר מעשה כי הוה בכינופיא דאיסורא הכא כינופיא דהתירא הוה ואפילו לר' חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות אבל י''ט ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד א''ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר וכמה לנוי ר' יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ור' חנינא אמר שבע בזה ושבע בזה ... בסנדל גזרו ביה רבנן במנעל לא גזרו ביה רבנן ...אמר רבי חייא אי לאו דקרו לי בבלאי שרי איסורי שרינא ביה טובא וכמה בפומבדיתא אמרין עשרין וארבע בסורא אמרין עשרין ותרתין אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי: ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:

השאלה שאני שואל היא כללית ונכונה בהרבה מהגמרות אך כאן באה לידי ביטוי חזק
אני מבין סוג של גזרה שנועדה להרחיק מעבירה או מסכנה וכ' אבל להיצמד למקרה שהיה ללא ניתוח הסיבות לאסון או לתקלה לא מוביל לשום מקום

אם הבינו חכמינו שישנה סכנה בסנדל המסומר ולכן בגלל חשש זה יש מקום לגזור, אין מקום לחלק בין סנדל למנעל ובין אם המטרה היא קישוט או אחרת אלא אם נאמר שבגלל שיש קצת מסמרים בקישוט אין סכנה (ואז להדגיש את הסיבה האמיתית)

אם מי הפרה האדומה או אפרה נטמאו בגלל רשלנות שלא בדקו את הספינה לפני שהניחו אותם שם יש מקום לגזור שלא יעביר אדם דברים טהורים או אפר פרה אדומה בספינה או עגלה או כל דבר לפני שיבדוק וכ' לגזור דווקא על ספינה ואולי דווקא בירדן כי כך היה המעשה זה דבר שלא ניתפס ואינו מובן מה ההיגיון שבדבר

ישנם הרבה הוראות והרחקות בנוהל פתיחה באש או בכל דבר שיש בו סכנה וכולם מובנות על היגיון כדי למנוע אסון חלקם חודדו בעקבות אסונות שהיו אבל תמיד המפתח הוא להבין את שורש הבעיה וכיצד היא תיפטר ע"י ההרחקה

האם בעקבות אסון צאלים ב' וכ' ייאסר לירות בסוג מסויים של תותח ובקוטר מסויים ודווקא באזור צאלים כי כך היה המעשה ? התמהה!