תבשיל מבושל כל צרכו (ואפילו מצטמק ורע לו), מערב שבת,
לטמון בדבר המוסיף הבל כגון רמץ עם גחלים אסור,
ולהשהות על אותו רמץ - מותר?

אולי הכוונה שמא יחתה בגחלים (בסיבת איסור הטמנה),
היא אינה חשש שמא ישכח או יטעה, אלא סיבה יותר טכנית, הוא (כמעט) בוודאי יבוא לידי חיתוי, אם הסיר טמון עמוק בתוך הרמץ, אזי על ידי שהוא יבוא להוציאו הוא קרוב לוודאי יחתה ויהפך את הגחלים בעצם ההוצאה וההזזה של הסיר מתוכם, הזזה של דבר קשה בתוך דבר רך ופירורי, בהכרח תגרום לתזוזתו של האפר ולהתפוררות הגחלים והבערתם. מעין פסיק רישיה שיחתה בגחלים.

ואולי יש לחלק בין הטמנה בתוך גחלים להשהייה על גביהם

ורש"י כתב "גזירה שמא יחתה בגחלים. משחשכה שבא לבשל הקדרה שלא בשלה כל צרכה וגזרו אף בבישלה כל צרכה עד שיגרוף או שיקטום .." וזה גופא שאלתי, מדוע לא חילקו בהטמנה, הרי בהשהיה כן חלקו ולהשהות מותר במבושל כל צרכו.

ומצאתי במרומי שדה התייחסות לדברי רש"י אלו (עמודה שמאלית), וכותב שבאמת אם התבשיל בע"ש כבר מבושל כל צרכו אין איסור להטמינו אפילו ברמץ.
אכן כך הדין?