לב.ויש בזה מדה כנגד מדה, הזהרתי על דם ועל נר ועל ראשית ותיענשו באלו. (יינטל דם הנפש ויכבה נר הנשמה וייבטל מכם שם ראשית)
ובשעת לידתן דוקא, לרבא משום דאיתרע מזלה. לאביי משום דמצטרף לעונש חוה.
לרב חסדא מונעין ממנה פתיחת הרחם ומתה מאליה. למר עוקבא כשצריכה לנס נבדקין זכויותיה.
לרב פפא בשעת סכנתה הורעה חשיבותה וחדלו פרקליטיה.

בדיקת גברי, בשעה שעוברים על הגשר וכדומה.
לעבור במברא – רב עבר רק בלא גוי, שמואל דוקא עם גוי, ר' ינאי רק אחרי בדיקה.
אל יעמוד אדם במקום סכנה.
ר' זירא לא יצא לבין האילנות בשעת רוח סערה.

בקשת רחמים – מועילה טפי קודם שיחלה שלא יחלה.
מי שחלה ונטה למות, אומרין לו התוודה.
יצא לשוק כנמסר לסרדיוט, חש בראשו כנתון בקולר, נפל למיטה כעולה לגרדום, שצריך פרקליטין.
פרקליטין, היינו תשובה ומעשים טובים.
לת"ק סניגור א' מאלף מציל, לראבריה"ג ניצול בא' מאלף של אותו א' מאלף.

בעוון ג' עבירות – לת"ק מתות בשעת לידתן וכנ"ל במתניתין, לר"א בילדותן אף בלא לידה.
להלן ר' יוסי כרבנן וי"א כר"א.
מיתת ילדות – לר"א בעוון ג' עבירות וכנ"ל. לר' אחא בעוון כיבוס צואת בניהם בשבת,
וי"א בעוון זלזול בארון הקדש לקרותו ארון. (והיינו ארון הקדש שבבית הכנסת. תוס').
מיתת עמי הארץ, בעוון שקורין לארון הקודש ארון ולבית הכנסת בית עם.

הלכות הקדש תרומות ומעשרות – נמסרו לעמי הארץ למרות שהן גופי תורה.
שנאמנין מהתורה על הפרשת תרומה ומעשר וחלה ושלא הקדישו את מטלטליהן.
ומדרבנן הפקיעו נאמנותם על תרומות ומעשרות, אבל נאמן על יין לנסכים.

לב:בעוון נדרים – לר"נ אשתו מתה, לראבר"ש (בשם אביו) בנים ובנות קטנים מתים. וקיבלה רבי.
מיתת בנים – לראבר"ש בעוון נדרים וכנ"ל.
לס"ד דרבי בעוון ביטול תורה. (וכן ס"ל לרחב"א או ר"א).
י"א בעוון מזוזה (מהאמוראים או רחב"א או רב אסי ומהתנאים או ר"מ או רבי יהודה),
וי"א (או ר"מ או ר"י) בעוון ציצית. (עי' תוס' להקל בזמנינו ומ"מ טוב לקנות טלית ולברך עליה כל יום).
ולהלן לר' נחמיה בעוון שנאת חנם.
הזהיר בציצית – ישמשוהו לעתיד לבוא ב' אלפים וח' מאות עבדים.

בעוון שנאת חנם – מריבה בביתו, אשתו מפלת ובניו ובנותיו קטנים מתים.
בעוון חלה – אין ברכה במכונס, מארה משתלחת בשערים ואחרים אוכלים את מה שזרע.
(ולכאורה גם שחפת וקדחת).
והנותן חלה מתברך.
בעוון בטול תרומות ומעשרות – שמים נעצרים מטל ומטר, יוקר, איבוד שכר, רץ אחר פרנסה ואין מגיע.
ואם נותנין תרו"מ – מתברכין עד שיבלו שפתיו מלומר די (ומותר לנסות בזה את ה').
בעוון גזל – הגובאי עולה, רעב, ובני אדם אוכלין בשר בניהם ומנותיהם.
(נשי דמחוזא, גזלניות. או את בעליהן, או פינוקן גורם לבעליהן לגזול).