לא.
לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא יהא קפדן כשמאי.
מפני מה ראשי הבבליים סגלגלות, מפני שאין להם חיות פקחות.
מפני מה עיניהן של תרמודיים תרוטות, מפני שדרין בין החולות.
מפני מה רגליהם של אפריקיים רחבות, מפני שדרין בין בצעי המים.

"דעלך סני לחברך לא תעביד" – זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה.
והזר הקרב יומת, אפי' דוד מלך ישראל.

יראת ה' – היא האוצר לכל הששה סדרים.
(היא חשובה בעיני ה' והיא סגולה לזכרון התורה).
כשמכניסים אדם לדין שואלים אותו ; נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר.
ואפילו הכי אין ערך לכל זה ללא שיראת ה' היא אוצרו.

לא:
אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים –
דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו את החיצוניות.
לרבי ינאי; משול הוא לאדם שאין לו דירה והוא עושה שער לדירה.
לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו.
לרבי אלעזר (בר"ש); ירא חטא גדול מבן תורה.
ואין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד.

אם רשעת מעט, אל תוסיף על רשעתך.
לא די לרשעים שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שליבם בריא להם כאולם.
יודעים רשעים שדרכם למיתה ואינה שכחה מהם אלא שיש להם חלב על כסלם.

המכבה את הנר -
לרבי יוסי; כחס על הנר או על השמן, פטור, כחס על הפתילה חייב. (וכנ"ל במתניתין כט:).
לעולא ס"ל כרבי יהודה דמלאכה שאצל"ג חייב ולכן חייב בחס על הפתילה, והא דפטור בחס על הנר ועל השמן דהוי כסותר על מנת לבנות שלא במקומו.
ואפי' כוונתו לחזור ולהדליק בנר ושמן אלו, עי' רש"י.
ולרבי יוחנן ס"ל כר"ש ולכן פטור בנר ושמן, וחייב בפתילה רק כשצריך להבהבה.
ונמצא; דנר ושמן פטור לר"י לעולא משום לא במקומו, לריו"ח משום משאצל"ג.
ובפתילה חייב, לעולא בכל גוונא כמ"ד משאצל"ג חייב, ולריו"ח רק בלא הובהבה מערב שבת.

מלאכות של קלקול, חיובן רק בעל מנת לתקן.
כגון; סותר ע"מ לבנות, קורע ע"מ לתפור, מוחק ע"מ לכתוב.
ולעולא אליבא דר' יוסי בעינן ע"מ לבנות במקומו וכדומה.

אי זהירות בנדה חלה והדלקת הנר – גורמת למיתת נשים בשעת לידתן.
נשים מוזהרות במיוחד, משום שהכשילה את אדה"ר, ומפני שצרכי הבית תלויין בה (רש"י להלן).