"מתיב רב ששת (ויקרא כד) מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי? קשיא בין למאן דאמר משום בזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה, תרגמא ר"פ: בפתילות ארוכות. סוף סוף למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא? קשיא.

א: לכאורה היה ניתן לתרץ, בהדלקת נרות המקדש, היה נס גדול שהנר המערבי נשאר דולק אף שהיה בו שמן בדיוק כמו שאר נרות והם כולם כבו. וזאת היתה הסיבה להדליק מנר המערבי בדוקא בכדי להראות את הנס וזו עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, לכן בודאי ענין זה היה חשוב הרבה יותר מהבעיה של אכחושי מצוה, וביותר, אם יש בנר המערבי כח לדלוק בלי גבול, באמת אין בו בעיה של אכחושי שהרי לא לא נכחש כלל, ורק בנר רגיל שפועל על פי הטבע, שם שייך אכחושי. ולכן לא מובן ההשוואה לנר חנוכה ששם כמובן אין את ב' העניינים האלו.

ב: לעצם דרשת רב ששת, מה פירוש השאלה: וכי לאורה הוא צריך? ולמה לא ניתן לשאול כנ"ל לגבי השולחן ולחם הפנים, וכי ללחם הוא צריך? אלא מה התשובה שם? שיש כאן עבודה של בית המקדש כמו שיש קרבנות ואין הקב"ה צריך את זה, וכן הקטורת וכן כל העבודות. אז התורה מצוה על העבודות של ביהמ"ק שכך עובדים ובודאי שאין הקב"ה זקוק לכל אלו וזוהי המצוה. מדוע נתפס רב ששת והתעורר להקשות דוקא במנורה משאר כלי המקדש?