למדנו בבריתא:

אחרים אומרים:
אסקופה משמשת שתי רשויות;
בזמן שהפתח פתוח - כלפנים
פתח נעול - כלחוץ.


בשל שאלת הגמרא אודות הלחי, ראינו כי העמיד רב את הבריתא הזו במבוי:

אמר רב יהודה אמר רב: הכא באיסקופת מבוי עסקינן, חציו מקורה וחציו שאינו מקורה, וקירויו כלפי פנים.
פתח פתוח - כלפנים, פתח נעול - כלחוץ.


אם כן, יש בפנינו מבוי - רחוב צר - שיש לו אסקופה הפונה לרשות הרבים, והמבוי עצמו, רשות היחיד הוא.
למבוי זה יש גם דלת.

מהו הקירוי?


בפשטות, משמעות המלה היא כיסוי בתקרה. בדיוק כפי שלמדנו פעמים רבות בגמרא. למשל, במסכת עירובין ראינו כי "בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה...", והסביר רש"י כי "מקורה - מכוסה בגג חלק...".

אבל כאן, מסביר רש"י אחרת. "הכא באסקופת מבוי עסקינן. כדקאמרת אבל לא במבוי שהכשרו בלחי אלא במבוי שהכשרו בקורה וקורת המבוי שיעור רחבה טפח... וכגון שהניח הקורה כלפי פנים לצד המבוי..."


עד כאן שאלה ראשונה על רש"י - מדוע לקבוע דוקא קורה בקצה המבוי, ולא להסביר, בפשטות, כי המדובר במבוי מכוסה תקרה, מבוי מקורה, אלא שהקרוי אינו מגיע עד קצה האסקופה אלא עד חלקה בלבד.


אבל ההמשך קשה עוד יותר:

"...הלכך פתח פתוח כלפנים מחוד החיצון של קורה ולפנים וסבר לה כמ''ד מותר להשתמש תחת הקורה או משום טעם ההיכרא מלבר כדמפרש פלוגתייהו בעירובין (דף ח:) אי משום דקורה משום מחיצה דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם: פתח נעול. והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית וכל האסקופה חוץ לדלת כלחוץ ואפילו תחת הקורה דכיון דנסתם המבוי בטלה לה קורה וליכא למימר יורד וסותם דכל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ד' אינן מחיצות ולא שייכא בהו תורת גוד אחית ולהכי לא אוקמא באסקופת בית דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף מלמעלה ונמצא עובי הפתח כולו מקורה ואפילו פתח נעול אמרינן יורד וסותם שהרי יש בחלל עביו ד' מן הדלת לסתימת פי התקרה וה''ה דמצי לאוקמא כולו מקורה אלא שאין ברחב עביו ד' אלא משום דסתם עובי החומה אינו פחות מד'"



כלומר, לשיטת רש"י, כאשר הדלת פתוחה, מותר לבני המבוי להשתמש באסקופה, לכל היותר, עד החלק של המבוי הנמצא מתחת לקורה.

לפי הרמב"ם, והמאירי ועוד; כאשר הפתח פתוח - מותר להשתמש בכל האסקופה, גם בחלק שאינו מתחת לקרוי, משום ששאר האסקופה נמשכת אחרי החלק המותר.


ואילו מדברי רש"י כאן, עולה קושי, שכולה בנויה על הנחה בדבר עובי האסקופה, מה שאינו כן בבריתא.


ואילולא נדחק רש"י לפרש שקורה ולא תקרה, לא היה צורך להגיע למסקנה הדחוקה. ואינני יודע מה דחקו לכך.