ס.
א. אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב. במלבי"ם מפרש דלא נכון לומר בלה"ק מפחד כי אם פוחד, ועל כרחך הוא פועל יוצא, מפעיל פחד, במקרה זה על עצמו, כלומר גורם לעצמו לפחוד, והיינו בדברי תורה שמזכיר לעצמו שאם לא יחזור מיד עלול לשכוח את תלמודו.
ב. היינו דרב אחא דאמר רב אחא וכו'. הגר"א מחק דאמר רבי אחא על פי רש"י דזה קאי על קודם, דכעת הבין רבי אבהו מה שאמר רבי אחא מקודם דיש להודות ביציאתו מבית המרחץ.
ג. (ס:) ולעמוד לפניך, אפילו שעה אחת. כך הגיה הגר"א ומענין שדוקא במנהג ספרד נהגו לאומרו ולא לנוסח אשכנז.
ד. ותן חלקי בתורתך וכו'. הגר"א כתב דזו הוספה של רב עמרם גאון. ובאמת בחלק מהסידורים אין תוספת זו. אבל לגירסה זו נראה ברור שהרצון היה להקבילה ממש לברכת המעביר שינה שהיא ההיפך מהמפיל חבלי שינה ודוק היטב.
ה. בנוסח אלוקי, נשמה וכו'. יצרתה בי. ברוב הנוסחאות ליכא תיבת בי. והיינו טעמא דהיצירה היא בעליונים וניתנת באדם ולא יצירתה באדם.
ו. כי שמע קול תרנגולא וכו'. חז"ל לימדונו כאן על חובת ההודאה שאין להסתפק בהודאה כללית הכוללת הכל, אלא יש לפרט ממש כל פרט. ודומני שברכת רוקע הארץ היא ממש מבט גאוני של חז"ל, וכי מי היה מעלה על דעתו לברך את הקב"ה על שיצר קרקע למדרך כף רגלינו.
ז. אלא לקבולינהו בשמחה. רש"י פי' בלב שלם. אפשר שהיה קשה לו מה שייך שמחה על הרעה. ומ"מ ידוע על הרבה גדולי הדורות שהיו מברכים בשמחה ממש. וכבר נתפרסמה העובדה בהרב האדרת זצ"ל שנפטרה אשתו וקבע זמן להלוייתה ובא כל העם לכבוד אשת חבר, ונתעכב הרב קרוב לשעה עד לצאתו ללוותה. ויהי לפלא, לפי שהיה הרב ידוע בדייקנותו ובהקפדתו על טירחא דציבורא. לאחר זמן נתברר הדבר כשסיפר הרב, זכרתי את דברי הגמרא, כשם... כך מברכים... בשמחה... ואמרתי לעצמי עלי לברך דיין האמת באותה השמחה ממש כמו ששמחתי ביום כניסתה עמי לחופה, וארך זמן עד שפעלתי זאת בנפשי... ויסוד הדבר הוא על פי הסוגיא בסמוך מיד, דהכל לטובה, וממילא ניתן לשמוח אם יודע וחש שלמרות שאינו מבין איך בדיוק, אבל הכל לטובה ממש.