ע"א.

א. אמר לו ר' יהודה. ולא העיר לו כן ר"ע כבמעשה הקודם שהעיר הרב, דאיהו גופיה עביד הכי והתקוששו וקושו כתיב.

ב. פוק דלאו אורח ארעא. הנה בנדה (יז.) איתא דאין לשמש בפני כל חי. ומה שבאה תקלה כזאת ע"י רב, לבד מה שחילקו התוס' בשבת (יב:) בין מידי דאכילה לשאר דברים, עוד אפשר לומר שכלל אין איסור כיוון שכוונתו ללמוד ואתה למד להבין להורות. והנה הרמב"ם השמיט הך דנדה דאסור לשמש בפני כל חי, ויתכן שהוא ע"פ סוגיין דאמר לו רק "לאו אורח ארעא" ומשמע ליה דאיסורא ליכא (אם כי מצאנו כמה מקומות שלשון זאת משמשת לאיסור. ואכמ"ל).

ג. ניצול מג' דברים מן הנחשים ומן העקרבין ומן המזיקין. עיין במה שכתבתי בהודעה זאת בשם הר"א בן הרמב"ם ומכאן קצת סתירה לדבריו, דתרתי מילי נינהו.

ד. וי"א אף חלומותיו מיושבין עליו. יש לפרש דהיינו הך דמזיקין דלעיל, שחלום רע בא ע"י מזיק, עי' בפירש"י ביומא (כב:) ד"ה סיוטא. ועי' לעיל (נה:) כאן ע"י שד. ומשיבדלו ממנו המזיקין, ממילא ינצל מחלומות רעים.
ועוד יש לפרש ע"פ מ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ב (סי' רכח) שסיבת החלומות הרעים (בין היתר) היא ע"י "מזג רע ממזונות מולידים לחה עבה ושחורה ואידים עבים מערבבים אותו". ואם מקפיד על צניעות בביה"כ, ממילא נפנה כראוי ומעיו ודמו יהיו נקיים.

ה. כי הוו עיילי ביה בי תרי וכו'. דומה לזה בקידושין (כט: לט:).

ו. קבלה דיסורי שתיקותא ומיבעי רחמי. עי' עירובין (מא:). ויתכן דזהו הפירוש לעיל (ו:) אגרא דבי טמיא שתיקותא,דלא קאי אמנחמין כפשוטו, אלא קאי אאבלים עצמם שקבלת שכרם הוא ע"י שתיקתם וקבלת הדין באהבה.

ז. אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא. נ"ב עי' במנחות (מג.) איניש צניעא. ועי' כתובות (סב:) צניע ומעלי.

ח. שחרית וערבית. עי' בתמיד (כז:): חשיך תקין נפשך וקדים תקין נפשך, כי היכי דלא תרחק. תוב וגלי כסי וקום. ע"כ. הרי שנוספה שם עוד הנהגה שלא הוזכרה כאן, והוא שכמו שיש לגלות רק כשיושב, כך הכיסוי יהיה כשיושב.

ט. לא נצרכה אלא לקרן זווית. נ"ב שבת (ז.).

י. רש"י. ד"ה דשח. שיחה בטלה של ריצוי. מ"ש ריצוי הוא עפ"י חגיגה (ה:). אלא דלכאורה אי בטלה לא ריצוי ואי ריצוי לא בטלה. וי"ל ואין להאריך במקום אמרו לקצר.

יא. ד"ה שריף. עי' פסחים (מד.) דקשריף ואכיל ליה. ועיי"ש בגליון הגרי"פ.