ז. (לב:) אעפ"כ לא נענה אלא בתפילה. הרב פינקוס בספרו שערים בתפילה מבסס מהרבה מקורות שהמעשים הם המזכים אבל יש מושג של שער נעול, כביכול כל מה שמגיע לך מוכן עבורך מאחורי שער נעול ויש לפותחו, והמפתח היא התפילה. לכן הגאולה מתעכבת, הכל מוכן ומזומן, רק תפילה לפתיחת השער היא החסרה.

ח. שערי דמעה לא ננעלו. לפי פירש"י והסכימו לו התוס', הפירוש הוא שהם עוברים את השער ונראים לפניו ית' תמיד ולא כמו שאר תפילות שצריכות לפתיחת שערים כדי לעבור. אבל עדיין לא מובטח להן לדמעות שתתקבלנה.

ומה שרבא נמנע מלגזור תענית ביומא דעיבא, לכ' צ"ב הא גוזרים יום קודם ומנא ליה מה יהא למחר. וגם עצם הדבר צ"ב דהא הענן בהאי קרא אינו אלא משל לכאורה. ומימרא זו ד"יומא דעיבא" תובעת דרשני.

ט. חומת ברזל. ידוע משל המגיד מדובנא על מצור על עיר שהזיזו את התותח כל הזמן ולא הועילו אבני הקלע, עד שבא חכם והציע לקבוע התותח מול נקודה אחת בחומה ולירות עליה עד שתיבקע במקום זה. כך הקובע מקום לתפילתו מקעקע חור בחומת הברזל. (כמובן שהדבר צ"ב גדול, מה הקשר בין רעיון החומה לבין הקביעות הגיאוגרפית, אולי צריך לראות את דבריו במקורם).

י. היו שוהין. לפני התפילה מובן כדי להגיע למצב הרצוי לתפילה. אבל אחר התפילה מה עניינו. ובפשטות אם יעבור מיד לעניני חול, אזי יתרגל שבעת התפילה הוא מלאך ואחר כך איש רדוד. ואם ממתין ומטמיע את ערכי התפילה אחר שסיים להתפלל, יש תקוה שמצב התפילה יהפוך לחלק משגרת יומו.

ומה שתמהו בגמרא על תורתן של חסידים הראשונים היאך משתמרת, שאלו בעלי המוסר אם ישנו ב' שעות כמו הגר"א במעת לעת, עדיין נותרו להם כב שעות ואחר הורדת ט' לתפילה נותרו עוד יג שעות ללימוד ומה קשה תורתן היאך משתמרת. ואכמ"ל בזה.

יא. וראה בתוס' שיש מקור רק לאמירת הפסוק אשרי יושבי, קודם תהילה לדוד, אבל הפס' אשרי העם שככה לו, לתוס' אין לו שורש. ומשמע שהיו שנהגו באמירת עוד פסוקי "אשרי" כגון אשרי איש ירא את ה' וכן על זה הדרך.