א. שב ואל תעשה שאני, עי' רש"י שהאריך, ובתחילת דבריו בא לומר כשם שמצינו שהקילו בשב ואל תעשה לענין שיש כח ביד חכמים לעקור הוא הדין יש להקל לענין שכבוד הבריות ידחה. ובהמשך דבריו שכתב מטומאת גופו, אין זה ביאור וסיכום, אלא הערה מחודשת של רש"י ודנו בה גם התוס' באורך. וסוף דבריו אבל השבת אבידה ופסח, יש בזה חידוש דלמסקנה א"צ לסברא דממונא שאני גבי השבת אבידה אלא מתיישב בכך דהוי שב וא"ת. ודוק.

ב. כרבלתא, לרש"י בגד חשוב, וסתם מה הפריצות בזה, ונ"ב עי' מהרש"ל.

ג. דמיין באפאי וכו' כעי"ז אמרו בכתובות יז גבי נושא הכלה על כתפיו. הרי לנו שאף בדורות הראשונים לאו כל מוחא סביל דא ויחידי הדורות היו ראויים לומר כך על עצמם. ומעשה היה בתלמיד אחד מישיבת כפר חסידים שבא לר' אליהו לופייאן לומר שנוסע לתל אביב לצורך מסויים. שאלו ר"א אינך חושש מהמראות דשם, וענהו "לי זה לא יזיק". אמר לו הגר"א אני כבר עם רגל אחת בקבר ועין אחת שלי לא רואה והשניה רק בקושי, (היה יכול להוסיף עוד כמה דברים על גודל קדושתו ופרישותו) ואני רועד במקומות כאלו ואתה בחור צעיר "עם שני עיני בשר" טוען לי זה לא יזיק ? והמשגיח ר' יחזקאל היה נוסע מדי פעם לתל אביב (דאז!) לומר שיחה, וביקש לשים וילונות על הרכב, ופעם אחת התבטא שלקח לו חצי שנה להיפטר מהטומאה. ואכמ"ל בעובדות כאלו לרוב.

ד. לא נתפרש מה ענין עובדות אלו דרב גידל וריו"ח לכאן. ולכאורה הכוונה להדגים את מסירות נפשם של דורות הראשונים, ודוק.

ה. נשים ועבדים. ברש"י פטורות מתפילין להאי תנא משום דס"ל שבת ולילה לאו זמן תפילין. ובאמת סגי בחד מינייהו וכמו דקי"ל לילה זמ"ת ואעפ"כ נשים פטורות משום שבת.

ו. (כ:) ומן התפילין. לגבי קטן לכאורה קצת נסתר מהא דסוכה קטן היודע לשמור אביו לוקח לו תפילין. ובדוחק יש לומר דהכוונה כאן לקטן שאינו יודע עדיין לשמור, אף דמהסתימה משמע בכל קטן. וכמו שדנו בכל זה בתוס'. ועי' תשובה נפלאה בזה למעשה למהר"ש הלוי ז"ל.

ז. וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות. באבודרהם כ' הטעם דרוב נשים בטבען קשה להם לעמוד בלוח זמנים, למרות כל יעילותן וטיב מעשיהן, (מובן שיש יוצאות מהכלל, אם בטבע אם בעמל עצמי), וירדה תורה לסוף דעתן וחייבתן רק במצוות שאינן תלויות בזמן.

ח. בתת ה' בשר בערב וכו'. קצ"ב דאף לו יצוייר שכל האנשים בעולם היו באמת אוכלים בקר וערב בזמנים קבועים, מ"מ הברכה אינה קשורה לזמן אלא לאכילה, כשאכל מתחייב לברך, ומאי ס"ד דחשיב זמ"ג. ומשמע קצת בסוגיא דסגי להתנא לפרש בצריכותא כלדהוא.

ט. נשים חייבות דבר תורה. ידוע שהעירו מזה הפוסקים שאם אשה לא אמרה ויכולו וכדומה אין בעלה שהתפלל כבר ויצא מה"ת יכול להוציאה, ולכן יש מקפידים שתתפלל או לפחות תאמר ויכולו וכדומה. ולעומתם יש נוהגים לכוין בתפילה שאינו רוצה לצאת את הדאורייתא (כידוע הנהגת החת"ס בזה).

י. כגון שאכל שיעורא דרבנן. יצויין הנידון בראשונים דיש דס"ל דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן, ולפ"ז צריך להוסיף דאביו אכל שיעור דרבנן והוא הבן אכל כדי שביעה. ועוד דנו תוס' והראשונים (חלקם להלן מז) בגדר חיוב קטן משום חינוך אם נחשב בר חיובא מדרבנן. ולא באתי בזה אלא להזכרה בעלמא.

יא. אשר לא ישא פנים. בפשטות שאלת מלאכי השרת צריכה ביאור, לא ישא פנים הכוונה פני האדם כשלא מגיע לו, על דרך לא תהדר פני גדול, וישא ה' פניו היינו פני הקב"ה, ואין פשטות המשמעות שווה כלל. (ואגב. ידועים דברי הגר"א בתשובת הקב"ה דכיון דהם נוהגים לפנים משו"ה, שורת הדין נותנת לנהוג בהם לפנים משו"ה).

יב. ועל המזון מברך לאחריו, ר"ל בהרהור כ"כ הראשונים ומובא במפרשי המשנה. ולרבי יהודה מברך לפניהם ואחריהם ר"ל דתורה ומזון והיינו בפיו כמב' בסוגיא.