"אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בכל, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודה זרה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו.
תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו".

יש לדקדק בלשון.
במה גדול הנס בהעמדת חמה דוקא באמצע רקיע?
מה פירוש הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה?
מה פירוש ממשלה בה?

אמנם פירש רש"י: "נתנה התורה ממשלה בה - כלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת".
אך קשה, שאם כן היה צ"ל -ממשלה לה-, ואילו לשון -בה- מורה שמושלים בע"ז.

אלא, שאדם חייב ללכת על פי צלילות דעתו והבנתו, בבחינתו את אמת התורה, ובבחירת רבו ושיטתו בעבודת ה'. והנה טבע האדם לנטות בקלות להאמין במה שהורגל בו, ובמה שנוח לו. ועליו להתגבר על נגיעותיו ולהשליט על דעתו את האמת. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כה, יז). אל תקרי עמיתו אלא אמיתו - אל תרמו איש את אמיתתו הפנימית.
ואולם, אם הוא חש שההגיון מביאו למסקנה שיש בה משום כפירה, על כך אמרו "ומנעו בניכם מן ההגיון" (ברכות דף כח: ). שאז עליו כביכול לרמות עצמו, כיון שודאי ליקוי מאורות יש כאן ולא אמת.

וכשם שהכתוב אומר (דברים לב, יח) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ, - נתן לך את היכולת לשכוח, שכח את צערך ולא את בוראך. כך נתן לך את עיוורון השוחד, ועליך להשתמש בו במידה ונצרכת לכך לצורך האמונה.

ואמרו 'הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה', כלומר לאן טבעהּ להגיע, כדלעיל סנהדרין דף עב. "הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו".
א"נ כמו רבי מאיר "שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו", ופירש רש"י בעירובין דף יג: "לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה". ושם בדף נג. "שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים". כך יש ביד העבודה זרה להטוטים ומופתים שכליים המוכיחים כביכול "דעתה של עבודה זרה", שהיא חושך שנדמית לאור, עד שנראים כביכול ברורים כשמש בצהריים, כנבואת עמוס פרק ח, ט וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי ה', וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. ומי שמראים לו מופת כזה, עליו להשתמש אז בכח ה"ממשלה בה" ש"נתנה תורה".

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
אמנם ולא תונו איש את אמיתתו, ואף על פי כן, ויראת מאלהיך כי אני ה' אלקיכם.