"אמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. עובדיה אמר (עובדיה א, ג) זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ, ירמיה אמר (ירמיהו מט, טז) תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ".
פירש רש"י:
סיגנון - דבר מליצות של רוח הקודש. עולה לכמה נביאים - נכנס בלבם, לזה בלשון זה ולזה בלשון זה, והכל אחד. ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד - בלשון אחד.

בתחילת אותה נבואה משותפת קיים הבדל נוסף:
בעובדיה א, א כתוב: שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ה'.
ואילו בירמיהו מט, יד כתוב: שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה'.

הביטוי "שמועה מאת ה'" נמצא רק בנבואה זו. ואפשר שפירושו נבואה כללית שיכולה להשמע על ידי כמה נביאים, כדברי הגמרא.

כך משמע גם מלשון עובדיה: שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ - בלשון רבים.
וצריך ביאור למה ירמיה אמר שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי בלשון יחיד.

ואין לומר שירמיה לא ידע בנבואת עובדיה, ואילו עובדיה ידע בנבואת ירמיה. שהרי אדרבה, עובדיה היה קטן הנביאים, כמו שאמרו באגדת בראשית (בובר) פרק יד, ד (ובילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפה)
"חזון ישעיהו. שני נביאים נתנבאו בלשון זה, ישעיה ועובדיה, ישעיה גדול שבנביאים, ועובדיה קטן שבנביאים, ויש אומרים גר היה, ומנין, אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו... עובדי' לא הזכיר לא אביו ולא מקומו, אלא סתם חזון עובדיהו (עובדי' א א), שהיה גר שהיה הירוד שבנביאים. אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ, חזון עובדיה, שניהם שווין כאחד".

אלא יש לומר להיפך, שכיון שירמיה היה גדול מעובדיה, לא החשיבו כנביא שוה לו. כי עובדיה היה גֵר, שאינו שאינו יכול להעשות נביא. לכן לא נתנבא אלא נבואה זו, משום שהיה מאדום והנבואה היא לאדום.