"דם הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין".

צריך ביאור,
מה ראה עקביא בן מהללאל לעסוק דוקא בדם ירוק, ולא בכחול, צהוב, לבן או חום?
מי בכלל ראה דם ירוק?
מנין למד את דינו דוקא לדם ירוק? וגם, מה טעמם של חכמים?
מה יהיה הדין לדעתו בדם בצבעים האחרים?

אלא שהיחס לצבעים בימי קדם, היה שונה מההגדרות של היום על פי הראיה המערבית.

דעת חכמים שלשון דם מורה על אדמימותו.
ואילו דעת עקביא בן מהללאל שלשון דם מורה רק על הצבע שבדרך כלל. אך גם דם בצבע אחר, עדין דם הוא, וטמא.
ולשון ירוק משמעותו ריק מאדמומיות. ובכלל ירוק כל צבע שאין בו אדמימות - צהוב, ירוק, כחול, ואפילו חום אם אין בו אדמימות.

וכלשון הלבוש יו"ד סימן קפח, א
"ואין מטהרין אלא מראה ירוק אפילו הירוק כשעוה או כזהב שהם נוטים קצת לאודם, וכל שכן הירוק ככרתי {סלרי} או כעשבים שאינם נוטים כלל לאדמימות, וכן מראה שקורין בלשון אשכנז בלוי"א בכלל ירוק הוא וטהור הוא".
וכלשון החלקת מחוקק סימן יז ס"ק נה
"ונשתנה מראה העור לירוק שקורין ברוין {חום} או בלויא {כחול}".

וכן מצאנו: "ירוקא כחמה" (תחילת תיקוני זוהר).
וגם "כוחלת. פי' כחול - ירוק שנותנת בין עיניה" (נימוקי יוסף מועד קטן דף ג: ).

ובאנציקלופדיה תלמודית כרך כה טור צה, בערך - ירוק
"ירוק. דבר שמראיתו היא בגוון הנקרא ירוק. גוון הנקרא ירוק, מצינו בהלכה בין במראה הנקרא בלשון בני אדם ירוק, ובין במראה הנקרא צהוב, ובין במראה הנקרא כחול".