הגמרא דנה בשיעורי נקבים בכלי חרס. הגמ' דנה במפורש בשני שיעורים - מכניס משקה ומוציא משקה, ורש"י מזכיר לנו שישנם שיעורים נוספים. בדרך כלל הנפקא מינא של נקב היא להגדיר את הכלי כשבור, וממילא לטהר אותו. לכן ברור שככל שנסתפק בנקב קטן יותר תהיה זו קולא גדולה יותר.
שונה מכך השיעור של כונס משקה שמשמעותו היחידה היא לפסול את הכלי לקידוש מי חטאת. כאן, ככל שנסתפק בנקב קטן יותר כך נפסול את הכלי מהר יותר, כלומר: זו חומרא.
לכן אינני מבין את דברי רש"י (בריש עמוד ב):
ר' יהודה אומר. לא כך בודקין אותה דהא קולא הוא דאיידי דדחיק להו לשולים אימא עיילי מיא לגוה אפילו בנקב קטן
הרי כאשר אנו דנים בשיעור כונס משקה, ככל שנסתפק בנקב קטן יותר זו תהיה חומרא ולא קולא!