א. בן ט' שנים שהביא, עי' רש"י, וכוונתו דלכאורה קשה כיון דמיד אומר דגם אחרי ט הוי שומא א"כ למאי נקט ט'. ועל זה ביאר רש"י דכוונתו רישא ככו"ע, בן ט' והילך פלוגתא דתנאי, לת"ק היינו הך כבן ט ולריבר"י דינו שונה.

ב. מאי לאו תנאי היא וכו'. לא דכו"ע כקודם זמן וכו'. ר"ל דודאי ריו"ח וריב"ל יאמרו כתנאי והם כהאי תנא דכלפני, אבל לדידן דקי"ל כלאחר (עי' תוס') שפיר יש לנו לומר דשום תנא לא פליג.

ומה שתי' הא והא רבי הא בתינוק והא בתינוקת, לכאורה יותר היה נכון לגרוס הא בתינוקת והא בתינוק.

ג. הא גופא קשיא וכו'. בפשטות היה נראה דהראיה בדעת רבא היא מתחילת דבריו, דכל יב שנה ממאנת ומשמע גם בשנת יב, והקשיא היא על סיפא דדבריו לגופן, ואין זה משפיע על הראיה. אמנם עי' תוד"ה קטנה דלפי התירוצים גם הראיה אינה מוכרחת.

ד. וכי קאמר רבא למיאון וכו'. כידוע שיטת הפוסקם דכאן נאמר כללא דחזקה דרבא (שכל שבאה לכלל שנים באה לכלל סימנים) נאמרה גם לה'ל אבל רק לגבי דברים דבעינן גדול דרבנן, אבל לגבי דברים דדין הגדלות בהם מדאורייתא לא סמכינן על האי חזקה. ולכן אינה חולצת בלא בדיקה, אבל לגבי מיאון הוי סמכינן גם אם היה זה להקל. וכן בדין הסמוך לענין נבדקה ולא נמצאו לחוש שמא נשרו, לגבי דאורייתא חיישינן ולגבי דרבנן אין לדיין אלא מה שעיניו אינן רואות.

ודבר מצוי כשמסיימים לכתוב ספר תורה ומכבדים את מתפללי בית הכנסת וקרובי התורמים לכתוב אותיות, שלא ליתן לכתוב לנער בר מצוה (ללא עדות שהביא ב"ש, וסגי לזה ע"א ואפי' קרוב כגון אביו), כיון דעלולים לקרוא בזה זכור. ומאידך לגבי קה"ת ותפילה בעמוד שהם נושאים דרבנן סגי שבא לכלל שנים. וכן במאפיית מצות אין ליתן לקטן כזה ללא עדות לעבוד באפייה עצמה, ויוכל לנקות שולחנות וכדומה.

ובדידי הוי עובדא דש"מ גם הלכה וגם הנהגה. בהיותי נער כנ"ל כיבדוני לכתוב אות. והיה שם הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל (רבם ומכוון דרכם של רוב מעתיקי השמועה בדורינו), ולחש לסופר בצינעא על אזנו שיזכור איזו אות כתבתי ואחר כך באין רואים שימחקנה ויכתבנה מחדש.

ה. הקדיש ואכל לוקה. האי חידושא דר"ה כלול בו תרתי. גם דמופלא דאורייתא והחלות דדיבורו חל מן התורה. אבל לא די בזה, אלא עוד זאת נתחדש דלגבי פרשה זו דנדר והקדש (עכ"פ לגבי מה שהוא עצמו הקדיש) התורה מחייבתו עונש אע"פ דקטן הוא לגבי כל עונשין שבתורה. ולגבי זה נטיית הגמרא דלא מסתברא כזאת והוא פטור מעונש (מה"ת אף מהאיסור) אף אם חייל מה"ת ואחרים ילקו. והא גופא האם באמת מופלא דאורייתא לגבי חיוב אחרים, הוא פלוגתא דאמוראי ללא הכרעה.