"כי אתא רבין אמר רבי יוחנן... אבל בפרהסיא - אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור.
- מאי מצוה קלה? - אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא".

מהביטוי 'מצוה קלה' משמע, שיש ב"ערקתא דמסאנא" איסור, גם טרם כפיית הגוי.
לכן כתב רש"י:
"כגון שיש צד יהדות בדבר, ודרך ישראל להיות צנועים".

האם מדובר באיסור מהתורה, או מדברי חכמים?

ברמב"ם הלכות יסודי התורה ה, ב
"ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד".
מלשון "משאר מצות"משמע שמדובר במצוה מהתורה, ועוד שאם היה סובר שהוא הדין במצוה מדרבנן היה לו לפרט, כמו שפירט בהלכות עבדים ט, ו
"ומותר לשחררו לדבר מצוה, אפילו למצוה של דבריהם".
לדבריו צריך לומר שמדובר באיסור הליכה בחוקות הגויים. וכך כתב בשו"ת מהרי"ק סימן פח, הביאוהו הרמ"א והגר"א בשו"ע יו"ד קעח, א.

אולם לשון ספר הלכות גדולות (סימן נד הלכות עבודה זרה עמוד תקצב)
"אפילו ערקתא דמסאנא דאיסורא דרבנן היא, ולא מינכרא מילתא".

גם בשו"ת הרי"ד סימן נג גרס בגמרא:
"אפילו ערקתא דמסנא דלא מינכרא מילתא".
וזו רבותא נוספת, שאף שהדבר אינו ניכר כל כך, כיון שסוף סוף עשרה מישראל רואים זאת, יש בכך חילול השם.