"העביר עצמו - פטור, ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב...
אמר עולא: מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון - אמר קרא (דברים יח, י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ {מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ} - בך בעצמך.
ורבנן לא דרשי בך? והתנן: אבידתו ואבידת אביו - שלו קודמת. ואמרינן: מאי טעמא? ואמר רב יהודה: אמר קרא (דברים ט"ו) אפס כי לא יהיה בך אביון - שלו קודמת לשל כל אדם?
- התם מאפס".

פירש רש"י:
"התם מאפס כי לא יהיה בך אביון - דאי לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס - לאזהרה אתא, כלומר: אפס וחדל וכלה עניות ממך, אפס לשון חדלה וכליה, כמו (בראשית מז) כי אפס כסף".

וקשה לפירושו,
מה בכך שהמילה 'אפס' מורה על אזהרה, הרי הציווי הוא שלא יהיה 'בך' אביון, ולדעת חכמים, המילה 'בך' אינה מורה על האדם המצטוה דוקא, אלא יכולה להתפרש בעני אשר בשערו, שלא להותירו בעניותו.

וכתב היד רמ"ה:
"ומפרקינן לעולם לא דרשי 'בך' - בעצמך, ועצמך ממיעוטא דאפס נפקא, דמשמע לשון מיעוט, ואייתורי מייתר להזהיר על עצמך שלא תבא לידי עניות. וראינו מי שפירש בה פירוש אחר ואינו כדאי לפיכך לא כתבנוהו".

נראית כוונתו, שכך הדרשה: 'כי לא יהיה בך אביון' - תן צדקה, כדי שלא יהיה בחברתך אביון, אולם - 'אפס! כי לא יהיה בך אביון" - לא בכל מקרה תעשה זאת, לא במקרה שתעני בעצמך. 'אפס' בא למעט.

עוד יש לפרש,
שהפסוק שהביא רש"י 'כי אפס כסף' פירושו שתם הכסף מבעליו, ממקור המצאותו, מהנותן.
וכן בישעיהו טז, ד - כִּי אָפֵס הַמֵּץ, כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ.
ובישעיהו כט, כ - כִּי אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ, וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן.
ובעמוס ו, י - לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס.
לכן כך דרשו: אפס - כי לא יהיה בך! - שלא תכלה פרוטה מביתך, למרות מעשה הצדקה.