"למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב, אזהרה מניין? - תלמוד לומר (ויקרא י"ח) ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה.
למדנו אזהרה לשוכב, לנשכב מניין? (רש"י: זכר שנרבע לבהמה). תלמוד לומר (דברים כג, יח) לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ואומר (מלכים א יד, כד) וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ {עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל}".
פירש רש"י: כתועבות הגוים - האי נמי מתועבותיהם הוא, דכתיב בפרשת עריות (ויקרא יח, כז) כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ.
כלומר שקָדֵשׁ כאן פירושו הנשכב לפני בהמה. כלשון (בראשית לח, כא) אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ.
דברי הגמרא שנויים גם במכילתא משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יז.
גם רבי עקיבא, לא מצאנו שנחלק על עצם האיסור, אלא על מקור הלימוד ומנין הלאוים.

במקומות אחרים מצאנו שאיסור קָדֵשׁ (וּקְדֵשָׁה) עוסק באיסורים אחרים.

במשכב זכור:
במסכת כריתות דף ג.
"אמר ר' אבהו: הבא על הזכור והביא זכור עליו, לר' ישמעאל דמפיק ליה מתרתי קראי (ויקרא י"ח) מואת זכר לא תשכב (דברים כ"ג) ומולא יהיה קדש מבני ישראל...".
וכך עולה גם ממדרש תנאים לדברים לב, טז.

באיסור בת ישראל לעבד כנעני:
בתרגום אונקלוס דברים כג, יח
"לא תהי אתתא מבנת ישראל לגבר עבד, ולא יסב גוברא מבני ישראל אתא אמא".
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה יב, יג הביא את דברי התרגום, אך משמע שפירש שזו אסמכתא, שכן "מפורש בתורה שהאדון נותן שפחה כנענית לעבדו העברי והיא מותרת לו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה" (רמב"ם שם הלכה יא). אולם הר"ן ועוד דחו ראיה זו וסוברים שעבד עברי אינו בכלל האיסור.