מתוך הסוגיות הנלמדות נראה שערי הלויים וגם ערי המקלט אינן ברות אפשרות לגידול שטח בהתאם לריבוי הטבעי של תושביהן, שהרי אין לשנות את מגרשיהן מיעודם כמגרשים לבתים.
כמו"כ רואים שכהנים ולויים גרו בערי חומה ופרזות בכל גבול ישראל ולא רק בערי [הכהנים ו]הלויים.
ולכאורה לא ברור מדוע בכלל נוצר דין ערי הלויים, הרי אם למען רוצחים בשגגה, ניתן היה לעשותן ערי מקלט כששת ערי המקלט לכל דיניהן. אם מפני שלבני שבט לוי אין חלק ונחלה בארץ, הדברים מכוונים לנחלה בעיקר של שטחים חקלאיים, ולא לגבי ערים, אם כן מדוע לא קבעה התורה שעל בני שבט לוי להתגורר בערים בלבד ולאו דווקא בערי הלויים המיוחדות, ולא לעסוק בחקלאות. גם לא נקבע בתורה מה שטח כל עיר שניתנה בתקופת יהושע ללויים, והרי בתקופה ההיא עיר היתה ישוב קטנטן, אפילו של שלשה בתים בשלש - שלש חצירות, וכבר ראינו שגם ערי המקלט היו בד"כ פרוור של כרך ( כמו בחברון למשל ).
אם המטרה היתה שייבנו ערים מיוחדות כאלו ( שהן עיירות בינוניות של אותם ימים ) בכל גבול ישראל, שייבנו במתכונת המתוארת בכתוב עם מגרשים סביבן, כדי ליצור מודעות לצורך בשמירת יחס מסויים בין החלק האורבני של עיר לשטח ה'ירוק' של גנות ופרדסים, מדוע צריך לקבע זאת בהלכה קבועה ולא בהמלצה כללית לשמור על יחס כזה בכל עיר ועיר בישראל ולא רק בערי הלויים ( כפי שכיום בי-ם יש את גן סאקר ובת"א את גני יהושע ).
כללו של דבר הדברים צריכים הסבר מעמיק ואשמח לקרא תגובות מאמרים והסברים מהמשתתפים בפורום.