"עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר". ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו. הא - למיהוי כי יתרא {עד שתיראה כחצי עגול}, הא - למיהוי כי נפיא {עד שתיראה כעגול שלם}".

כתב הבית יוסף סימן תכו:
"והר"י גיקטילי"א. בעל שערי אורה כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים".

כמה אחרונים חלקו על דעה זו.

הב"ח הקשה מדברי הגמרא, שהרי אדרבה, הדעה הראשונה התירה את הברכה דוקא רק עד שבעה ימים. וגם הדעה השניה לא חלקה על כך, רק הוסיפה ימים נוספים.

עוד קשה, היכן נאמרו כדברים אלו בזוהר, בכתבי האר"י או בשאר מקובלים?
ואדרבה הריקאנטי שגם כן היה מקובל כתב בסימן פו
"ואם לא בירך עליה יום ראשון יברך עד יום י"ו בחדש שתתמלא פגימתה".
דבריו הם מהרמב"ם בהלכות ברכות י, יז.
משמעות הדברים שלכתחילה עדיף אפילו ביום הראשון.

ושמא י"ל שיש טעות סופר בלשון התשובה שהביא הב"י ונשמטה תיבת "אלא":
"שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה אלא עד שיעברו עליה ז' ימים".
והיינו כדברי הבית יוסף שלפני כן: "כתב הכל בו (סי' מג ג: ) לכתחלה מברכין עד ז' ".
שראוי להדר כדעת רב יהודה שבגמרא.