כמו במקומות רבים, הגמרא אינה מבוארת בלא עיון בסיומי הפסוקים.
והרי הגמרא עם השלמות הפסוקים ועם ביאור:

"אמר רב חסדא: מניין להוקעה שהיא תלייה? - דכתיב (שמואל ב כא, ו) וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה'.
וכתיב (שמואל ב כא, י) וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר {עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה}".
הרי שגוויותיהם היו מוצגים תחת כיפת השמים, עד שיכל הגשם לרדת עליהם, העוף לנוח עליהם, והחיה לאוכלם.

"וכתיב (במדבר כה, ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם {וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ}".
הרי גם כאן לשון 'הוקעה'. והביטוי "נגד השמש" משמעו תחת כיפת השמים.


בפסוק הבא: (שמואל ב כא, יא) וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל.
פירש רד"ק: "ויגד לדוד - כי דבר גדול עשתה... ובדרש ראה כי אשת חיל היתה ולקחה לאשה".

ובירושלמי מסכת יבמות פרק ב הלכה ד
"רבי זריקן בשם רבי חנינה אשת חמיו אסורה מפני מראית העין.
אי תימר תורה, הרי דוד שנשא רצפה בת איה, שנאמר: ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך".
{אל תאמר שאסורה מהתורה, שהרי דוד נשא את רצפה בת איה שהיתה פילגשו של שאול אבי מיכל אשתו}.

וקשה, מה הראיה מרצפה הפלגש, הרי אמרו לעיל (סנהדרין דף כא.) "מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין", ואינה אשת חמיו!

אלא שלמרות שאין הפלגש מתקדשת לפני כניסתה בקידושי כסף או שטר, הרי היא מתקדשת בכניסתה בקידושי ביאה, "לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות".
וטעם הרמב"ם בהלכות מלכים ד, ד שההדיוט אסור בפילגש, דרב מנגיד {מלקה} מאן דמקדש בביאה (יבמות דף נב. מסכת קידושין דף יב: ).