חזר לעירו ושנה: ת''ר אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו בשלמא יורה לאחרים ויעשו כהוראתו מעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוא התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא היכא דאורי בחייבי מיתות ב''ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה

הגמרא עוסקת בדין זקן ממרה שלאחר שב"ד הגדול הורה לו מה ההלכה אינו רשאי ואינו יכול לעשות כהוראתו או להורות לאחרים כהוראתו ואם עשה כן חייב מיתה שואלת הגמרא
התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא היכא דאורי בחייבי מיתות ב''ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא

ןאני תמה ושואל מדוע כשהורה בדין של חייבי מיתות ב"ד שהוא חושב שדבר מסוים הוא מותר וכך הורה ונהג מדוע זה נחשב שכבר מעיקרא היה בר קטלא והרי אומר מותר דינו כשוגג וודאי אינו חייב מיתה ורק לאחר שב"ד הגדול העמידו אותו על טעותו מעכשיו יתחייב מיתה

קראתי גמרא זו מספר פעמים ועיינתי בכל מי שראיתי על הדף ולא מצאתי מי שמתייחס לשאלתי זו שנראית לי כה פשוטה עד כדי כך שנראה לי שאני טועה בדבר בסיסי ביותר ואעפ"כ תורה היא וללמוד אני צריך אשמח מאוד אם מי מהחברים יוכל לעיין בגמרא זו ולהאיר עיני בסוגיה זו