"דיני ממונות מי בעינן דרישה וחקירה?...
רב פפא אמר: אידי ואידי בהודאה והלואה, כאן - בדין מרומה, כאן - בדין שאינו מרומה, כדריש לקיש. דריש לקיש רמי: כתיב (ויקרא י"ט) בצדק תשפט עמיתך וכתיב (דברים ט"ז) צדק צדק תרדף, הא כיצד? כאן - בדין מרומה, כאן - בדין שאין מרומה".
משמע שכשבא לפני הדיין דין מרומה אין לו לנוטשו אלא לחקור היטב את העדים עד לחשיפת התרמית.

ואילו במסכת שבועות בסוף דף ל:
"מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר: הואיל והעדים מעידין, אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר עדים? תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק".
משמע שעל הדיין שלא לפסוק על פי עדי דין מרומה, אלא להרחיק עצמו ולנטוש את הדין. וכדברי הרשב"ם על החומש (שמות כג, ז)
"מדבר שקר תרחק - אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן תתרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל".

נאמרו ארבעה תירוצים.

א) בספק מרומה, יחקור היטב. בודאי מרומה יסתלק.
זו דעת ריב"ן (תוספות והגהות אשרי סנהדרין דף לב. אור זרוע ח"ד פסקי סנהדרין סימן עה).

ב) ברמאות עידי הנתבע יחקור, ברמאות עידי עידי התובע יסתלק.
זו דעת המהר"ם מרוטנבורג שהביא הרא"ש כאן.

ג) בתחילה יחקור, ואם לבסוף לא הצליח להפריך עדותם, יסתלק.
זו דעת הריטב"א כאן, וכן לשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כד הלכה ג
"...כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה ובחקירה של דיני נפשות אם נראה לו לפי דעתו שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אע"פ שאינו יכול לפסלן או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים... או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרין ואינן רוצים לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא בהן אסור לו לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידיננו מי שלבו שלם בדבר".

ד) יחקור היטב ולא יסתלק. וכן פירוש הגמרא בשבועות - מדבר שקר תרחק, שירחיק עצמו ככל שביכולתו על ידי דרישה וחקירה. ואם העדות לא נפרכה לא ניתן להתעלם ממנה.
וכן אמרו לקמן, סנהדרין דף מד:
"תנו רבנן: מעשה באדם אחד שיצא ליהרג, אמר: אם יש בי עון זה - לא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ואם אין בי עון זה - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ובית דין וכל ישראל מנוקין, והעדים לא תהא להם מחילה לעולם. וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: להחזירו - אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא: יהרג, ויהא קולר תלוי בצואר עדים. - פשיטא! כל כמיניה? - לא צריכא, דקא הדרי בהו סהדי. - וכי הדרי בהו מאי הוי? כיון שהגיד - שוב אינו חוזר ומגיד! - לא צריכא, דאף על גב דקא יהבי טעמא למילתייהו, (כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא)".
וברש"י שם:
"... ושמעו אלו וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם מחמת שנאת הנשים - ואף על פי כן לא נפטר".
ובמדרש עשרת הדברות:
"...אמרו העדים היאך נשפֹך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו".

ושם מדובר בודאי מרומה, בעידי התביעה, ולאחר דרישה וחקירה ככל דיני נפשות.