"לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם".

הלכה כדעה זו. שאין במשחק בקוביא משום אסמכתא, ואינו נפסל אלא באין לו אומנות אחרת.
יש שפירשו שמשום כך מותר לכתחילה לשחק בקוביא אם יש לו מלאכה אחרת.

אך לשון הרמב"ם בהלכות עדות י, ד
"הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין... וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים".

וכ"כ בשו"ע חו"מ לד, טז
"שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל".

כלומר שהפסול במשחק בקוביא הוא משום אבק גזל, כי הכסף לא ניתן לו בלב שלם. ולכן הדבר אסור, גם כשיש לו אומנות אחרת, אלא שלא נפסל אז לעדות.

ראיות לדעת הרמב"ם:

במסכת שבת דף קמט:
"מנה גדולה כנגד מנה קטנה - אף בחול לאחרים אסור. מאי טעמא - משום קוביא".
להדיא אסרו הגרלה או תחרות בין שניים, כשהמנצח ירוויח דבר. למעט בין אחים.

במסכת כתובות דף סא:
"איכא בינייהו, דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר".
פירש רש"י: דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר - משחקת בכלבים דקים ושחוק שקורין אישקקי"ש {שחמט}, לידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי.
מובאים פה עיסוקים של יושבי קרנות שאין בהם תועלת, לכן מביאים לידי זימה, אך העוסק בהם עסוק בדבר מה ולכן אינו משתגע.
העוסקים בדברים אלו לא הובאו בין פסולי העדות, ואפילו אם אין לו מלאכה אחרת, למרות שאינם עסוקים ביישובו של עולם. הרי שאין נפסלים אלא בדבר שיש בו אבק גזל.