"ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, משום ייחוד".

פירש רש"י: "משום ייחוד - שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם, ותנן (קידושין פ, ב): לא יתייחד אדם עם שתי נשים, ובבית הכסא שבשדות קמיירי, שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם".

וכתב בספר יד רמה, שאין לפרש שהשומע שיש שם אשה ימנע מליכנס שם משום ייחוד, דתינח בכשרים אלא בפסולים מאי איכא למימר? אלא כדי שישמע קולן לחוץ ויתן השומע אל לבו שיש שם אחר ויתירא ולא יכנס אחריהן ויתייחד עמהן.

אך גם פירושו קשה להבנה, דכיון דבפרוצים עסקינן, למה יתיירא בשומעו שיש שם נשים. וגם למה יחשוש שיש שם איש אחר, הרי ודאי שגם הוא פרוץ, וקי"ל (קידושין דף פ: ) שפרוצים אינם חוששים זה מזה.

עוד הקשה הערוך לנר:
"אך לכאורה צ"ע דהא חשש יחוד שייך גם באשה אחת ותשמיע קולה שלא תביא לידי יחוד, ויש לישב".
כוונתו כנראה כדברי הפרי מגדים באשל אברהם סימן ג ס"ק ב
"ומשמע קצת דנכנסין שני נשים בבית הכסא".
אפשר שאין כוונתו שזו חובתן, אלא כדברי הים של שלמה במסכת קידושין פרק ד סימן כד
"ואין שייך לומר עליה שמא אחת תלך לצרכה, כי דרך הנשים לילך יחד, כי האי דאמרינן, נשים מספרות בבית הכסא".

עוד כתב הפרישה אה"ע כב ס"ק כב
"כדי שלא יכנס שם איש. אבל בששני אנשים בבית הכסא לא חששו שתכנס אשה אליהם, דאשה אחת מותרת להתייחד עם שני אנשים כשאינן פרוצים וכנ"ל.ולהרמב"ם דאסר גם זה צריך לומר דנקטו לשון המשנה דקתני דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ומיירי בכשרים וכנ"ל".
ובספר אפי זוטרי לרבי יעקב בן דוד פארדו (הובא בהגהות מעשה ניסים על שו"ע הוצאת ראש פינה אה"ע סימן כב, יג), הקשה על דבריו, וכי לא עבידי פרוצים ליכנס לבית הכסא.
ותו אם הולך אדם יחידי לבית הכסא, מאי איכא למימר, ומה מועילה התקנה לכך שאשה או שתים לא תכנסנה?
וסיים שם: "נבהלתי על המראה ולא זכיתי להבין תקנה כזו שהתקינו חז"ל".

ועוד קשה, למה סתמו ולא פירשו שתקנה זו היא רק בבית הכסא שבשדה חוץ לעיר, הרי רבי יוסי עצמו אמר (שבת דף כה: ) שקיימת מציאות, ורצויה היא, שיהא לאדם בית הכסא סמוך לשולחנו. ורבי יהודה ברבי אלעאי אמר (ברכות דף נה.) שעשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא.

לכן נראה לפרש טעם אחר שבו תתורצנה כל הקושיות, שראה רבי יוסי שהיו פרוצים מתחזים ומתעטפים כנשים הצנועות (בשבת דף פ. אמרינן שצנועות הולכות מעוטפות, ואין מגלות אלא עין אחד לראות) כדי ליכנס למקום צניעות הנשים. כמו שאמרו במסכת נזיר דף נט. (וברש"י דברים כב, ה) "שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים".
לכן תיקן שיהיו כל הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא ובודקות בכך זו את זו בקולן. וכדרך שאמרו (גיטין דף כג. וחולין דף צו.) "היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא".