"הנך שלשה רועי בקר דהוו קיימי, ושמעינהו רבנן דקאמרי:
חד אמר:
אם בכיר ולקיש כחדא יינץ {רש"י: אם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד, חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו} - דין הוא אדר {זהו אדר!}, ואם לאו - לית דין אדר.
וחד אמר:
אם תור בצפר בתלג ימות {אם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה}, ובטיהרא בטול תאינה ידמוך {ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום}, ישלח משכיה {ויפשיט עורו, כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום} - דין הוא אדר, ואם לאו - לית דין אדר.
וחד אמר:
אם קידום תקיף לחדא יהא, יפח בלועך נפיק לקיבליה {אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחית חזקה מאד (והיא מביאה צינה), ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח (ומחממתה)} - דין הוא אדר, ואם לאו - לית דין אדר.
ועברוה רבנן לההיא שתא".

בספר מאור ושמש הביא אגדתא זו בפרשת השבוע (פרשת שקלים ד"ה בגמרא סנהדרין), וכתב: "ובודאי כל דברי רבותינו חז"ל באגדתא הם סודות נוראים ובודאי גם בכאן יש רמיזא דחכמתא".

והנה ג' שלבים יש בגאולה: שבט, אדר, וניסן.
• שבט, ראש השנה לאילנות, שלב ההנצה.
כמו שכתב אור החיים הקדוש על שנת ה' ת"ק (במדבר כו, יט; ובדומה בויקרא ו, ב)
"ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום".
• אדר, מגילת אסתר, גילוי הגאולה בהסתר ובדרך הטבע. וכאמרם "אסתר מן התורה מנין? וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר {פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא}" (חולין דף קלט: ).
• ניסן, מלשון נס. כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו).

שלא כגאולה הניסית שאינה צריכה סימנים, בגאולה הטבעית לא תמיד ברור אמתי מסתיימת הגלות ומתחילה הגאולה. ואותם שלשה רועי בקר ביארו את סימני גאולה זו.

והנה לעתיד יתקיים שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ. אך לא חדש האסור מהתורה, אלא חדש המושתת על קדושת הישן. וכדברי הראי"ה: "הישן יתחדש, והחדש יתקדש".
וזהו שאמר הרועה הראשון "אם בכיר ולקיש כחדא יינץ, דין הוא אדר", בכיר זה הישן. לקיש זה החדש. וכששניהם צומחים משולבים יחד כאחד, זו גאולת אדר.

וכך הם גם דברי הרועה השלישי, שאם כח נשיבת הפה של עתה, שקולה כנגד נשיבת רוח הקדים, כלומר שמימי קדם, זו גאולת אדר.