"רב צייר כוורא (צורת הדג), ר' חנינא צייר חרותא (חריות של דקל)".

כתב רשב"ם:
"והמפרש טעם אמאי צייר כוורא וחרותא אינו אלא טועה. ושמא על שם מעשיהם זה נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים".

וכתב על כך המהרש"ל בחכמת שלמה:
"בד"ה רב צייר כו' זה נהוג לאכול דגים וזה נהוג בתמרים. נ"ב ול"נ זה דקדק ונזהר בדגים גדולים לכבוד שבת כדאיתא בפרק כל כתבי וזה בתמרים טובים".

כוונתו לדברי הגמרא במסכת שבת דף קיח:
"אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז) והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך.
עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת.
במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין.
רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא (רש"י: דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח)".

ויש לדקדק בדברי המהרש"ל.

1) למה לא הביא את הגמרא במסכת ברכות דף מ.
"אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים; ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם".
הרי לנו שרב שיבח אכילת דגים. ובודאי נהג בעצמו כך, ולא היה נאה דורש ואין נאה מקיים.
ולשון "הרגיל בדגים" יותר מתאים ללשון הרשב"ם "נהג לאכול דגים" מאשר לשון 'במה מענגו?' ששלושה תשובות בצידה.

2) למה הזכיר המהרש"ל דוקא את הרישא שבשם רב לגבי דגים גדולים, ולא את הדעה השניה שגם היא בשם רב העוסקת בדגים קטנים.

3) המהרש"ל הביא את הקשר של רב לאכילת דגים, אך מה עם רבי חנינא ותמרים?

ואמרו במסכת ברכות דף מז.
"אמר ליה שמואל: אלו מייתו לי ארדיליא, וגוזליא לאבא {= לרב} - מי לא אכלינן?".
ופירש רש"י: "ולרב היו חביבין גוזלות".
וכן במסכת פסחים דף קיט:
"משנה. אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
גמרא. מאי אפיקומן? אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה. ושמואל אמר: כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא. ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן אמרו כגון תמרים קליות ואגוזים.
ופירש רש"י (ורשב"ם):
"וגוזליא לאבא - לרב, שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר סעודתו".

ולכאורה קשה גם מגמרא זו - הרי רב אהב בכלל גוזלות ולא דגים!


אלא שהכל דוקא מתיישב יחד,

1) אמנם רב הדגיש את חשיבות אכילת דגים קטנים והיה רגיל בהם, מכל מקום היה מפורסם יותר בחיבתו לגוזלות.
2) לכן גם אין רבותא בדברי רב שצריך לכבד את השבת לכל הפחות בדגים קטנים.
אלא דוקא בדבריו שבשבת רצוי להעדיף את הדגים הגדולים והמשובחים, גם על פני גוזלות! ורב בודאי נהג כך. ובכך היה יחודו ובכך חתם את שמו.
3) אכן מצינו בגמרא דלעיל בפסחים דף קיט: שרבי חנינא (בר שילא) הציע תמרים כאפיקומן המשאיר טעם טוב!
ורבי חנינא שיבח אכילת תמרים, באיכה רבה בפתיחתא לד
"א"ר חנינא קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל, לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה".
אולם כנ"ל, עיקר הדגשת המהרש"ל שלמרות שרב חיבב גוזלות כמו שרבי חנינא חיבב תמרים, הוא ביכר על גביהם דגים גדולים לכבוד שבת.