בדרוש וחידוש מערכה ה' אות מ'
הקשה על הגמרא (מכות ט"ז ע"א) שיש רק ב' אופנים שאדם מבטל עשה שמתקן את הלאו.
ומצא עוד ציור כזה. מי שקנה חמץ בפסח עובר על בל יראה. אמנם יכול לתקן הלאו ע"י מצות תשביתו.
כיצד שייך שיבטל ממנו את המצוה? הרי אם יזרוק לים יקיים התשביתו.
אלא יש אופן לפי דברי תוס' (פסחים כ"ח ע"ב ד"ה 'רבי שמעון אומר') שלא מקיימים תשביתו באכילה, אם כן אם יאכל את החמץ נמצא שביטל את העשה דתשביתו וילקה על מה שקנה חמץ.
אבל הבעיה היא שבאכילה יש כרת וממילא קים ליה בדרבה מיניה ויפטר מהמלקות? אלא שאכל כזית ביותר מכדי א"פ.
זוהי המצאת הגרעק"א ושפתיים ישק.

אכן עלה בדעתי ב' הערות:
א: הרי ידוע ענין כוונה הפכית, ואם אדם משבית החמץ כשזורק לים אבל אומר ומכריז שאינו רוצה לקיים התשביתו, האם בכל זאת יקיים?
ב: מדוע היה צריך הגרעק"א להעמיד שהוא אוכל וצריך כעת לעקוף את הכרת ע"י אכילה ארוכה, הרי היה יכול להעמיד כגון שמאכיל גוי או בהמה ואז אין כרת מצד אחד, ומצד שני בגלל שזו אכילה אין כאן תשביתו.

וצ"ע.