"ההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי , אתא לקמיה דרבא.
אמרו ליה קרוביה: זיל אכול תמרי ושדי ביה קשייתא בי רבא, עבד הכי; אמר להו: זביניה לאו זביני.
כי קא כתבו ליה שטרא, אמרו ליה לקוחות, זיל אימא ליה לרבא: מגלת אסתר בזוזא, שטרא דמר בזוזא?
אזל א"ל; אמר להו: זביניה זביני.
אמרו ליה קרוביה: לקוחות אגמרוהו! אמר להו: מסברי ליה סבר, כיון דמסברי ליה וסבר - מידע ידע, והאי דעבד הכי - חוצפא יתירא הוא דהוה ביה".

צריך ביאור,
כיצד לא העלה רבא על דעתו מלכתחילה שיתכן שאותו נער לא זרק את הגלעינים מעצמו, עד שהורו לו לעשות כן?
וכן, כשגילו הקרובים לרבא שהלקוחות לימדוהו לשאול את עניין המחיר, מה הרוויחו בכך, הרי כמו כן מגלים הם בכך שגם את המעשה הראשון יתכן שלא עשה מעצמו.

אלא שרבא מלכתחילה ידע שיתכן שלא הנער הגה את הרעיון להתנהג בחוצפה כזו.
ולמרות זאת, מי שמסכים לבצע זאת מראה שכנראה איננו מבין את חומרת הדבר, לעשות כן בפני גדול הדור.
אך כיון שאחר כך אותו נער שאל לגבי המחיר, כשניכר שהוא מבין את הדברים שהוא אומר, ואינו נשמע כמדקלם בעלמא, נתברר שיש בו דעת מספקת. ובהכרח הבין גם את חומרת המעשה הראשון, אלא שחצוף הוא.