"מדכולהו כתיב בהו כד הוה מהלך על רגלוהי בשוקא".

מה הסימן שהחולה הבריא?
כאשר מסוגל הוא ללכת על רגליו בשוק.

וכן הוא במשנה במסכת גיטין דף עב.
"זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת... אינו גט".

ונפסק בשו"ע חו"מ רנ, סעיף ב
"ואם לא נתרפא לגמרי, אלא ניתק מחולי לחולי, אם לא עמד ולא הלך ונשען על מקלו בשוק, מתנתו מתנה, (אף על פי שהלך בביתו על משענתו)... ואם הלך בשוק בלא משענת, אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות".

ומקור סימן זה מפורש במקרא בשמות כא, יט
אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.

ונפסק ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש ד הלכה ג
"המכה את חבירו באבן או באגרוף...
ואם אמדוהו למיתה אוסרין את המכה בבית הסוהר מיד וממתינים לזה, אם מת יהרג המכה ואם הקל ונתרפא רפואה שלימה והלך בשוק על רגליו כשאר הבריאים משלם המכה חמשה דברים ונפטר".

וכך יש לדרוש את הפסוק,
אל תקרי וְנִקָּה הַמַּכֶּה אלא וְנִקְּתָה הַמַּכָּה,
שאותה מחלה כבר נחשבת כמי שנעלמה, לכל דבר ועניין.