"ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה,
אמר רבי אמי: הראויין לבנים - לבנים, ראויין לבנות - לבנות.
ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא - לכלתיה שדר".

מה הטעם שאדם יעדיף את כלתו על פני בתו?

כתב הבית יוסף בחושן משפט סימן רמז
"ופירש ר"ש {רשב"ם}...
ולא לבנותיו דאינסיבא שאינה מוטלת עליו".

לכאורה משמע שכיון שנישאה, על בעלה מוטל לקנות לה בגדים, לכן אין אביה רוצה לבזבז ממונו עבורה. (וכך משמע בשו"ת חכם צבי סוף סימן צה).
אך קשה, הרי הוא גם אינו חייב לפרנס את כלתו, בנו חייב בכך.
ועוד, שהרי לא מדובר פה במזונות או בגדים פשוטים, שאם לא יקנה הוא, יקנה לה בעלה, מדובר פה בבגדי משי, ובמתנה מיוחדת.
וכי אין אדם אוהב את יותר את בתו, ואפילו נשואה?

אלא שהלשון המלא של הרשב"ם:
"לכלתיה שדר - ולא לבנותיו, ודוקא דאינסיבא בנתיה שאינה מוטלת עליו".

כלומר שמזכיר דין צדדי, שהדין הוא רק אם בנותיו נשואות.
והטעם אינו מפורש.
אלא שכשמקשט את כלתו, הרי בנו הוא הנהנה מכך.
אך אם בתו פנויה, ועדין מוטלת עליו להשיאה (ולא לפרנסה, כך יש לפרש בדברי רשב"ם),
ודאי חפץ לקשטה כדי שיקפצו עליה לנושאה,
כדרך שאדם עושה כדי להשיא בתו.
כמו שאמרו (מסכת כתובות דף נט: )
"הרוצה שילבין את בתו - יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה".
ובמסכתות שבת דף פ: ומועד קטן דף ט:
"רב ביבי הויא ליה ברתא, טפלה אבר אבר שקל בה ארבע מאות זוזי".