"אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי וכו'.
מאי קאמר?
אמר אביי, הכי קאמר: בשביל שאני זכר וראוי אני לעסוק בתורה הפסדתי?
אמר ליה רבא: אלא מעתה, מאן דעסיק בתורה הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית?".
פירש רשב"ם:
"מאי קאמר - מאי יפוי כח יש לזכר במזונות במקום אחר יותר מנקבה דקאמר בשביל שאני זכר וזכותי גדול הפסדתי.
מאן דעסיק כו' - כלומר מי שיש לו שני בנים אחד עוסק בתורה ואחד אינו עוסק, וכי אבד זכותו בירושתו בשביל שאינו עוסק?".

רבא לא דחה את אביי אלא משום שענין עסק התורה אינו הגורם לירושה.
אך הוא מודה לטענת אביי שלעוסק בתורה יש זכויות יתר על פני אלו שאינם עוסקים.
שכן אמרו במשנה במסכת הוריות דף יג.
"האיש קודם לאשה - להחיות ולהשב אבדה".
פירש הרמב"ם:
"שהמצוות כולן מחויבות לזכרים, ולנקיבות מקצתן... והרי הוא מקודש ממנה, ולפיכך קודם להחיות".
כלומר שחייבים להחיות את האיש לפני האשה, לא משום שעוסק בתורה אלא משום שחייב ביותר מצוות.
נראה שפירש כן משום שדוחק להעמיד את המשנה רק באיש שלומד תורה. (וכן אפשר שה"ה אשה לומדת למרות שאינה מצוּוה).

אמנם לא הוזכרה כאן מעלת עסק התורה, אך במשנה הבאה שם אמרו:
"ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".
שהלומד תורה קודם עוד יותר.
והוסיף השו"ע ביו"ד רנא, ט
"וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו".

וקשה, למה לא אמר אביי:
"הכי קאמר: בשביל שאני זכר ומחויב במצוות יותר מאחותי הפסדתי?".
שהרי מטעם זה באמת האיש קודם לאשה, וכך לא תקשה קושית רבא: "אלא מעתה, מאן דעסיק בתורה הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית?", שכן באמת כל זכר חייב במצוות, וכל זכר יורש?

ונראה, שאביי אמר לרווחא דמילתא, שכיון שרוב זכרים עוסקים בתורה, זכות קדימותם לבנות כפולה מהדין.
וגם לו היה מזכיר אביי רק את מעלת החיוב במצוות עדין היתה קשה קושית רבא.
שכן לענין קדימה, איש שאינו עוסק במצוות עשה שהזמן גרמה ודאי אינו קודם לאשה, שכן אדרבה, עצם הציווי מהוה חסרון עבור מי שמיפר אותו.
ואף על פי כן לא מצינו שיפסיד חלקו בירושה.
וכמו לשון הרשב"ם:
"מי שיש לו שני בנים אחד עוסק בציצית ובסוכה ואחד אינו עוסק, וכי אבד זכותו בירושתו בשביל שאינו עוסק?".