בבא מציעא ו' א'

יש ספק לרבי זירא מה הדין במצב של שנים אוחזין בטלית שהגיעו לבית דין,ואחד מהאוחזים תקף לחבירו את כל הטלית,וחבר שלו כל זמן התקיפה שתק ורק לבסוף מחה על כך.האם שתיקתו כהודאה,או שמא סמך על בית דין שמסתכל בזמן אמת על התקיפה וסבר שיורו להחזיר את המצב לקדמותו שבו כל אחד מהם אוחז חצי מהטלית.
בגמרא רשום
"אם תמצי לומר תקפה אחד בפנינו מוציאין אותה מידו הקדישה אינה מקודשת"
הביאור של שוטנשטיין
"אם תפשוט את הספק של רבי זירא שאם תקפה אחד בפנינו והלה שתק ולבסוף צווח,מוציאין אותה מידו,אזי אם הקדישה אחד מבעלי הדין מבלי לתוקפה(שזה משפט שאני לא מבין,מי הקדיש?הנתקף או התוקף,או שזה לא משנה?) בוודאי אינה מקודשת(ומה הכוונה למקודשת?).
אבל אם תמצי לומר שאם תקפה אחד בפנינו והלה שתק ולבסוף צווח אין מוציאין אותה מידו,יש להסתפק:אם הקדישה אחד מבעלי הדין בלא שתקפה אז מה הדין?האם יחול ההקדש או לא?"

מה זה הקדש ואיך זה מתבצע?איך מקדישים משהו?