אתם זוכרים את המשנה עם החנווני והשלוש טיפות.....
הגמרא בנוגע לענין זה מביאה שרב מסוים הלך לשאול רב אחר שלמד מרב בנוגע לדין מידות שהיה קשה לו משהו: איך אצלנו כתוב שצריך לתת עד 3 טיפות ואז אם מתמצה השמן זה שיי'ך למוכר, שהרי בנוגע לתרומה צריך להעביר לכהן עד 3 טיפות ואחר כך אם מתמצה השמן זה עדין תרומה וצריך להעביר לכהן?
זו היתה השאלה.
אחר כך תרצה הגמרא שיש כאן מעין מחילה מצד הלקוח שאין הוא חפץ להמתין זמן והוא מוחל ולכן זה של המוכר מה שאין כן בתרומה לא שיי'כת מחילה.
ניסיתי להגדיר לעצמי מה חשבה הגמרא בהוה אמינא ומה התחדש לה בתשובת הגמרא [אני מבקש שכל מי שרוצה לענות יכתוב לגבי זה מה הוא חושב שחשבה הגמרא בהוה אמינא ומה התחדש לה], לכאורה נראה מהתשובה שמה שהתחדש לגמרא היה הקטע של המחילה,הגמרא ידעה גם בהוה אמינא שכל השמן שיי'ך לקונה.
ועכשיו השאלה הבומבסתית, בשביל מה היתה הגמרא צריכה לשאול מתרומה, הרי ניתן היה לשאול את אותה השאלה גם מהמציאות הפשוטה, שאםד מוכר ליטר שמן לחבירו הוא וכר לו וודאי את כל השמן שבכלי שיש בו תכולה של ליטר, ומצד השכל הפשוט וודאי כל הליטר שמן שיי'ך לקונה, ואז ניתן לשאול למה אם התמצה השמן זה שיי'ך למוכר הרי זה של הקונה? לא צריך את הדין של תרומה!!!!!!!!
לעניות דעתי, במהלך הזה השאלה היא אחרת, ולא סתם מביאים את הדין של תרומה שמשם צריכה לצאת הקושיא, אני לא הצלחתי לעלות על העומק בשאלת הגמרא, ועדין לא נמצאה תשובה למה לא שאלה הגמרא את שאלתה ללא הדין של תרומה....
לפי דעתי זה אמור להיות קשור להבנה של המושג של 3 הטיפות, עליהם דברה המשנה, שגם לגבי תרומה מוזכר הדין של 3 טיפות, השאלה האם יש הבדל.
כמו כן, למה קבעו חז"ל 3 טיפות, אם גם אחרי 3 טיפות, אם השמן מתמצה למקום אחד זה עדין מצריך לתת לכהן או במקרה של המוכר זה שיי'ך עדין לקונה....

יכול להיות שאתם קוראים ואומרים מה הוא חופר הכל ברור הוא דפוק....
יכול להיות שאתם צודקים, לי נראה שיש כאן משהו: