בחולין יב כתב משה גרוס -כדלהלן:
"לכי תיכול עלה כורא דמלחא", כשתאכל עליו כור מלח.

רש"י מסביר: לשון בדיחה. כלומר, יעבור עוד הרבה זמן עד שתכירנו באמת.
אך אולי הגמרא אומרת משהו מדויק יותר מאשר סתם "ייקח זמן".

במזרח הקדום מלח לא היה רק תבלין, הוא סימל קשר, נאמנות וידידות. בתנ"ך נאמר "ברית מלח עולם". אריסטו כתב שאי אפשר לידידות אמיתית לפני שאכלו יחד מלח, ופלוטרכוס ייחס למלח את אותו סמל בדיוק.

מכאן שכוונת הגמרא אינה רק כרונולוגית: ייקח לך זמן להכיר אותו, אלא איכותית: רק אחרי שאכלת עם אדם, חיית עמו, עברת דרך משותפת, נוצרת קִרבה אמיתית.
כלומר, כשנאכל יחד מלח ונתקרב אולי אבין מה אמרת

מקור: משה גרוס
----------------------------------------------------------------
פירושים שונים נאמרו ע''י הראשונים למימרא זו - ומקובלים עלינו דבריהם.
אולם עם ההפנייה להיסטוריית המזרח הקדום ולאריסטו לעיל. ניתן להעלות רעיון פרוע מהיסטוריה קרובה יותר
"התקופה הרומאית".

ולמה הכוונה ?
ברשי כתוב "לכי תיכול. כשתמדוד לי עליה כור של מלח בשכרי ...
היינו שכר טירחא. משכורת בלשוננו.

ואכן שקיים קשר בין המלח לבין ה**"סלריום" (Salarium)** –
תשלום המשכורת הרומית במלח (ממנו נגזרה המילה Salary באנגלית) .
וכתב פליניוס - 'המילה "סלריום" נגזרה מהמילה מלח'.

כי האימפריה הרומית שלטה בנתיבי מלח ("ויה סלאריה") וי''א שילמה לעיתים לחייליה משכורת במלח (אגדה).
שכן מלח היה שווה ערך לכסף מזומן.

נראה - שבמקרה שלנו אין זאת הכוונה - ומ''מ זה מעניין.