א. הניחא לריש לקיש דאמר ל"ש אלא בכלי אכסלגוס וכו'. לכאורה הרי ריש לקיש הוא אכן
זה שאמר שההכרח שהיו מגביהין הוא מכך שמכלל שהוא טמא, ועליו הקשינו שתיפוק ליה
משום ציפוי ואין הכרח שהיו מגביהין, ואם לשיטתו אתי שפיר די בכך. ואולי משום דהא
דמגביהין מתניתין היא, ואף שר"ל הוא שביאר ההכרח, אין לנו פירוש אחר, וע"כ בעינן
ליישב אף לריו"ח.
אגב אצלינו דבר הבא ממדינת הים הוא סמל ליוקרה, ואילו כאן הוא דוקא הפשוט...
ב. רחמנא קרייה עץ. לכאורה צ"ב ומה בכך. גם בתורה כתוב שהיה מעצי שיטים מצופים
זהב. וכאן כתוב שארכו וקירותיו עץ. זה רק ציון עובדה. ואף אי נימא שהכוונה לכך
שמתעלמים מהציפוי. עדיין צ"ב. ונראה כאילו היה איזה מין דין שזה צריך להיקרא
שולחן עץ דוקא, ולכן זה מחייב שלא יגרר העץ אחר הציפוי. ועדיין צ"ב, הרי הלכה היא
שזה נגרר לריו"ח אף בעץ חשוב ואיך זה יכול להשתנות על ידי שנקרא עץ. סוף דבר
כנראה דין הגרירה הוא משום דעת בני אדם, שיקראוהו על שם הציפוי, וכיון שכאן
יקראוהו לעולם עץ ע"פ דרישת המרקרא, לכן הדר דינא שנחשב באמת כעץ. ודוק.
ג. פתח במזבח וסיים בשולחן. לכ' בתוד"ה שאני מסיקים דתחילת הפסוק לא מיירי במזבח
כלל, ובד"ה המזבח היו מוכנים לפרש על המזבח אילו היו מוצאים בו שיעור ג' אמות.
ד. שולחנו של אדם מכפר. רש"י ור' גרשום פי' משום עניים או אורחים. ומהאי טעמא
אמרו שהמאריך בשולחנו מאריכין ימיו ושנותיו. וזה מתאים עם הפסוק חסד חפצתי ולא
זבח. כמו שסיפרו חז"ל שנאנח ר' יהושע ליד הבית החרב שאין לנו מה שיכפר וא"ל ריו"ח
ב"ז יש לנו דבר שמכפר טפי והוא החסד. אמנם תוס' הביאו גדולה לגימא, ואילו הכוונה
להא דמקרבת את הלבבות א"כ זה מהלך שונה לגמרי. אמנם המעיין שם יראה שהכוונה כן
להכנסת אורחים שזה מה שריחק את עמון ומואב וקירב את בני יתרו והעלים עין ממיכה
וכו'. עי"ש. (אגב בגמרות של עוז והדר נפל ט"ס בציון הגמ' בסנהדרין ונדפס כג במקום
קג).
ה. קערותיו אלו דפוסין. רש"י לא הזכיר הדפוס השלישי של אחרי האפיה. וצ"ב טעמו.
ו. מנקיותיו אלו קנים. צ"ב קצת מדוע נתן רש"י טעם משום מנקים הלחם מעיפוש הרי
הגמ' עצמה למדה מאשר יוסך. ויש לומר דסוף סוף טעמא בעי מדוע נקראו מנקיות.
ז. טעמא מאי דלא ליעפש לחם. תמוה דרק ר' שמעון דריש טעמא דקרא ומוציא מזה נפ"מ
למעשה, ואיך ידרוש רבא דלעולם קנים דאורייתא אבל הטעם עיפוש ובהאי שיעורא לא
מיתעפיש ועל כן אפשר לדחותו מעט משום איסור קל (מיחזי כסותר או מוקצה קודם היתר
כלים). ואגב לפי מה שהביאו התוס' למעשה דין זה לא נוהג אלא יסדר ויסלק בשבת
דביטלו מוקצה מכגון זה.
ח. וחוזר ומגביה ראשיה של חלה. בפשטות הכוונה לראשה השני של אותה החלה. אבל אז
תיקשי היכן הקנה האמצעי. ולכן פירש"י ראשיה, היינו שני ראשיה של החלה האחת
(ומכניס שלשה קנים) וחוזר ומגביה שני ראשיה של החלה שעליה. ודוק.