הלכות שבועות.
כללי התרגום לרמבם ולראבד. ואיך מתרגמים את "מקרי דרדקי דאדריה".

א.
הרמבם.
על אילו דברים יש להקפיד בעת התרגום מלשון ללשון, להלן דברים -
ממכתבו של הרמבם למתרגם המורה שמואל אבן תיבון.

...ואני אבאר לך הכל אחר שאזכור לך כלל אחד והוא -
שכל מי שירצה להעתיק מלשון אל לשון ויכוין לתרגם המלה האחת במלה אחת גם כן,
וישמור גם כן סדר המאמר וסדר הדברים, יטרח מאוד ותבוא העתקתו מסופקת ומשובשת ביותר,
ואין ראוי לעשות כן־.

אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין הענין תחילה,
ואחר כך יספר ויפרש במה שיובן ממנו הענין ההוא בלשון ההוא ויבאר היטב,

ואי אפשר לו מבלתי שיקדים ויאחר ויספר מלה אחת במלות רבות ויספר מלות רבות במלה אחת,
ויחסר מתיבות ויוסיף תיבות עד שיסודר הענין ויבואר. יפה, ויובן הלשון לפי הלשון ההוא אשר יעתיק אליה .

ב.
הראבד.
והנה באותו עניין מצא הראבד בהלכות שבועות ו׳:ט׳ להעיר לרמבם - כדלהלן:
[ ההלכה נוגעת במעשה מגיטין לו " הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. כי ההוא מקרי דרדקי "דאדריה" רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי ואהדריה רבינא דלא אישתכח דדייק כוותיה: ע''כ.]

ברמבם : כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה מבני העיר כלום ...והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה..וכו' ועושה מצות אלו ונוטל שכרו.

אמר אברהם -
יש כאן לשון אחר ויש כאן דברים של תימה .... נוסחא אחרת מזאת ההשגה - מכיר אני האמת עם אותם שאמרו המעתיק מלשון ללשון צריך שיהיה בקי בדבר מאד ושיהיה בקי בשתי הלשונות.

הנה ראיתי זה המחבר עשה עצמו מעתיק לשון גמרא אל לשון עברית ובמליצה אחרת וטעה במליצתו .כי הגמרא שלנו היא שנדרו בני העיר ...
... אבל מה שכתב המתרגם הזה שהמלמד נדר שלא יהנה מהם כאשר לא ימצאו מלמד כמותו..