א.
מֵיתִיבִי הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ
פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ פִּיתֵּחַ וְנִסְתַּמֵּא שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה פָּסוּל.

אבל בתנך מופיע 18 פעמים - שהפכו של העיוור הוא פיקח:

:* "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם" (בראשית ג, ה)
* "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי ה' (שמות ד, יא).

* תהילים קמו, ח
ה'׀ פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים ה' זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים יְ֝הוָ֗ה אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים׃

* "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיהו לב, יט),

ב.
אבל בחז"ל פיקח הוא לרוב ההפך של חירש כמו בדף שלנו. וגם 'פקיחת עיניים' בהשאלה לציון הבנה נכונה של המציאות .

ומכאן פיקח הוא גם אדם נבון וחכם – מי שעיניו בראשו: "אמרו לו ומפני שוטה אחד נחייב את כל הפקחין?" (תוספתא שבת יא, טו).

אז מנין הגיע לדף שלנו שהיפוכו של עיוור הוא " פִּיתֵּחַ". כמובן שגם פִּיתֵּחַ = פתח את עיניו. ויכול לשמש לציון "רואה",אבל מדוע נשמטה המילה "פִקֵּחַ" שיוחדה לכך.

חיפוש קצר במילון וספרי הלשון - לא העלה דבר. אין כלל התייחסות לכך שהמילה
"פִּיתֵּחַ" היא היפוכה של עיוור.

ואולי הסיבה כי בארמית פִּיתֵּחַ ופקח משמשים יחד לציון הפכו של העיוור.. ומשום כך סומא והיפוכו הוא פִּיתֵּחַ \פקח.

ג.
אלא שגם בעברית חל כאן שינוי. ופִּקֵּחַ משמש היום לציון: חכם, לפוקח עיוורים,
ולפתיחת אזניים.

וקרוב לו פיכח\ התפכח מיינו \מתרדמתו \ מחלומותיו.