בס"ד

אני יודע שזה קצת לא קשור לדף יומי (היה לפני שנתיים), אבל אני מחפש תירוץ והאתר מקום די נגיש וזמין...


הגמרא מחפשת איסור של בל תאחר לגבי נזיר. לפי תירוץ ראשון, אם הוא אמר שלא ייפטר מן העולם עד שלא יהיה נזיר - הוא נזיר מיידית, ואם הוא לא היה נזיר מיידית עובר בבל תאחר.
כמו באומר לאשתו מגורשת שעה קודם המיתה - אסור לאכול בתרומה מיד.

ישנן כמה גרסאות - גם גרסאות שדוחות את התירוץ הנ"ל.

אני רוצה להבין לפי הגרסאות שהתירוץ הנ"ל נשאר להלכה:

למה שיהיה איסור של בל תאחר? הוא אמר שלא יעבור קודם המיתה, והוא עדיין לא מת, ולכן אם השלים את נדר הנזירות היה צריך להיות שלא יעבור על שום איסור.
למה אומרת הגמרא שהוא עובר על איסור בל תאחר???

ראיתי תירוצים כמו העובדה שהוא לא יכל לדעת מתי הוא ימות - גורמת לו לעבור בבל תאחר אם איחר את הנזירות יותר מאשר מיד - תירוץ קצת קשה, כי ייתכן שכבר כשהוא נודר לא יוכל לקיים את נדר הנזירות (נניח שנוזר 15 יום לפני שמת), ולא נשמע בפשט שעובר על בל תאחר. ניתן לתרץ גם את הקושיה האחרונה ולומר - שאם נדר בתקופה שבה לא יכל לחול עליו חיוב נזירות - דבריו נחשבים כלא כלום, ואינו עובר בבל תאחר. אך זה נראה תירוץ דחוק, ואינני יודע אם אינו עומד בבעיות הלכתיות אחרות (על פניו לא נראה לי תירוץ טוב במיוחד...), ולכן אם ישנו תירוץ כזה הייתי רוצה לראות מקור.

שמעתי תירוץ (נדמה לי רשב"א, אם מישהו מכיר מקור, אני אשמח) שעובר על בל תאחר מדרבנן, כי הוא חייב מדרבנן לקיים את הנזירות מיד. הגיוני, הבעיה הקטנה שזה לא כל כך מסתדר עם פשט הגמ' (הגמ' לאחר מכן מביאה חיובים בל תאחר דאורייתא, ולא סביר שתביא בתחילה בל תאחר דרבנן, ובנוסף היה היקש לעיל, וההיקש היה מדאורייתא, ואם היה שהחלק של ההיקש לגבי בל תאחר אינו מדאורייתא (מה שלא סביר כל כך), הגמ' הייתה חייבת להסביר את זה.

בכל אופן, חסר לי פה לכל הפחות פשט הגמרא.
הייתי רוצה לדעת אם מישהו יודע משהו בנידון, די יעזור לי...

המשך יום נעים!