א.
בענין ההפסקה בין הקברים, עי' בספר
גשר החיים (כז, ו) המביא כמה כללים חשובים:
כאשר בונים בין הקברים כותל של מלט, מקילים להסתפק בהפסק של ששה אצבעות.
ב
חכמת אדם (קנח, ג) כתב בסיכום הענין: ראוי לדקדק לששה טפחים, אלא שהפוחת לא יפחות מששה אצבעות, והפוחת אפי' מכך, הרי הוא גוזל את המתים.
.....במקרה ויש מצוקה קשה של מקום בבית הקברות, ואין אפשרות להשיג עוד קרקעות לקבורה, מתירים למלא עפר על הקברות הקיימים, בגובה של ששה טפחים
(שיהיה ששה טפחים בין הקברות העליונים לתחתונים), ויעשו למעלה קברים חדשים.
ב.
ולגבי הרחקה בקבורת קומות.באבל רבתי, שם כתוב שאין נותנים שני ארונות זה על גבי זה, ואם בכל זאת קברו ארון עליון על תחתון, כופים את העליון שיפנה את קברו, משום שהוי בזיון המת..
ומוסיפה הברייתא שם שכל זה כשאין בין הארונות רווח של ששה טפחים, אך אם יש ביניהם ששה טפחים, מותר.
הרמב"ן בתורת הבית כתב על ברייתא זו שכל האיסור של זה על גבי זה
והרחקת ששה טפחים הוא רק בארונות הנוגעים זה בזה, אך בשני קברות ממש,
זה למעלה מזה, וקרקע של עליון מפסיק ביניהם, מספיק הפסק של ג' טפחים...
השו"ע בסעיף זה פוסק כנ"ל, שאין נותנים שתי ארונות זה על גב זה, ואם נתן, כופה את העליון שיפנה, ואם יש ביניהם עפר של ששה טפחים, מותר.
הש"ך שם כותב בשם הב"ח, שדין זה (שאין קוברים ארון על גבי ארון) הוא אפי' אם אי אפשר לקבור במקום אחר, ויש להקפיד על כך. ומוסיף שם שבמקרה שאין שום
אפשרות אחרת, מותר.
הפתחי תשובה (על הסעיף הקודם) מביא את דין השבות יעקב בענין הפרדת המתים בקברם והרחקתם זה מזה, שאף שע"פ הדין שיעור הרחקת מת ממת הוא ששה טפחים, בכל זאת
נוהגים העם לקבור אף בסמיכות גדולה יותר.ומבאר מנהג זה משום שאנו
חיים בין הגויים, והמקום שמקבלים לקבורה הינו מצומצום, וכל דיני ההרחקה המרבי בין הקברים (ששה טפחים) נאמרו רק במקום שהארץ רחבת ידיים לפנינו
בברכה,
יצחק צבי אושינסקי
דיין ב"ד חיפה
ובאריכות בעמוד מח,
בקישור זה.