רוני שויקה:

מחלוקת רב ושמואל ביחס לאונאה שתות "רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו" התבארה יפה במאמרו של מור אבי ועט"ר פרופ' יעקב שויקה זכרו לברכה "האונאה שתות", בתוך: ספר הגיון: מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל, בעריכת משה קופל ועלי מרצבך, תשנ"ה, עמ' 153-163.
אבא מעיר תחילה כי על פי דעתו של רב "שתות מקח שנינו" דין אונאה יתקיים רק במקרה שהאונאה היא בדיוק שתות, אבל פחות פרוטה או יתר פרוטה הדין ישתנה (ביטול או מחילה). מדובר אם כן במקרה גבול נקודתי, ובלתי סביר שכל דין אונאה במקרא ובמשנה נשנה רק למקרה נקודתי כזה. אמנם עיקר מאמרו מוקדש לפירוש דעתו של שמואל שהלכה כמותו. באמצעות ניתוח פורמלי של הבעיה ואלגברה בסיסית אבא מראה כי דעתו ששתות הן למקח והן למעות עבור המקרה שהתאנה מוכר, מתקיימת רק עבור שתות או פחות משתות למקח ושתות או יתר על שתות למעות, אבל מקרים אחרים כגון יתר על שתות למקח ופחות משתות למעות אינן אפשריים כלל. כנ"ל באופן סימטרי למקרה שהתאנה לוקח. מכאן יוצא שדעת שמואל באונאה שתות שישנו טווח לאונאה, בניגוד כאמור לדעת רב שהאונאה היא דין נקודתי.
מכאן הוא ממשיך ומראה ששני פוסקים גדולים, הרמב"ם והמרדכי, טעו בפרשנות דברי שמואל ובפסק ההלכה. על טעותו של הרמב"ם העיר כבר המגיד משנה והציע לתקן לשונו, והרמ"ע מפאנו כתב על כך "והמגיד משנה הקשה עליו קושיה חזקה מטבע המציאות וסגולת המספר...". ובאמת בעקבות קושיה זו מרן ר"י קארו תיקן את לשון הרמב"ם בשו"ע, כפי הצעת המ"מ. אבל הטור והרמ"א הביאו את דברי המרדכי להלכה, וכן פסק הב"ח, והדברים חוזרים בשאר אחרונים עד ערוך השולחן, אף שהכירו בקושיה עליהם. אבא מסכם כי התגובות השונות לרמב"ם ולמרדכי משקפים "קווי מחשבה אופיינים לשני בתי-מדרש שונים ביחסם להלכה ותושבע"פ, ואכמ"ל".